היא החליקה בשקט מהמיטה, נזהרת שלא להעיר את האיש שישן לצידה. עטפה עצמה בחלוק, כפות רגליה היחפות טופפות מעדנות על המדרגות, כשירדה לקומת הקרקע ויצאה אל הפאטיו.
השמש שילחה קרניים ראשונות מגששות מבעד להרים המהווים את קו האופק. היא הסבה פניה אליהן, מתענגת למגען, מתמסרת לתחושה. כך עמדה מספר דקות.
העונג שלה הקיץ אותי והריץ אותי אל החלון, עמדתי שם, והצצתי אליה, מביט עליה. היא עמדה בחצר, עטופה בחלוק המשי הדקיק שהבאתי מארץ רחוקה.
עיניי טמונות בה, שפתיי זוכרות את חלקת עורה, קטיפת מגעה.
פניה נשואות אל השמש, כמו בתפילה. באיטיות נתנה לבד החלוק להשתחרר מעטיפתו והוא גלש סביב גופה עד שנקווה באִוְשׁוּשׁ כשלולית סביב קרסוליה.
קימרה את גופה אל השמש, כחתולה מתפנקת התמתחה, ידיה פרושות לצדדים, מתמסרת לליטוף קרני השמש על גופה העירום.
כמהופנט נעצתי עיניי בה. גלי תאווה טילטלו את וגפי, שוטפים אותי, יודע אני כי הגיעו עד אליה.
גמישה כרקדנית, הרימה רגל אחת מעלה, בתרגיל שכבר ראיתי עושה אותו בעבר, אך הפעם חשתי חיוכה זדוני, מתגרה, מפלרטט, למרות פניה מופנות היו ממני והלאה.
ביד אחת החזיקה את רגלה, מפגינה לרווחה את איבריה שבנסיבות אחרות היו מוצנעים, ואצבעות ידה השניה לוטפות את עצמה, אצבע אחת בלבד היא החדירה, ונותרה עומדת דוממת.
רחקתי מהחלון, לא יכול עוד לעמוד בכך.
נשכבתי על המיטה, ריחה עוד ניכר בה, תמונתה גופה מופז באור של שמש ראשונית לנגד עיני, ותאוותי עומדת בדום מתוח.
שמעתי את רגליה עולות במדרגות, שתיים שתיים מדלגות, חסרות סבלנות, עמדה בדלת, עירומה, מביטה בי בחיוך, אני על המיטה, חסר אונים למבטה, נגשה אליי, התיישבה עליי, מחדירה אותי לתוכה, ואני נמס אליה, מתמזג לתוכה, והיא עוצמת עיניה, מקמרת את גבה, מתכווצת ופולטת גניחה.
***
סוג של המשך לזה....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
