צמח בר

ומיד אחרי שאמרתי לעצמי,

שחררי,

שחררי אותו לחופשי.

החל מחפש קירבתי,

כמו אחזו בו קנוקנות מחשבתי,

ולפתו את נשימתו, ואורך רוחו.

וברגע השיחרור, רווח לו,

גם,

אך, גם, חסר היה לו משהו,

שחיפש מכולם, דווקא בי.

והחל לחפש את שיחתי,

ואת תשובתי,

והחל להגיב שוב לדבריי,

שיועדו בעיקר לאחרים,

 אך גם אליו, שישמע.

והחל לבקש

אותי,

בעיניו,

בחיוכו,

ורצה את מגעי על כתפו,

וביקש לשבת איתי לכוס קפה של עבודה.

ודווקא אני,

כששיחררתי אותו,

ממחשבתי,

עדיין רוצה בו,

יותר מכולם,

בשיחתו,

בחיוכו,

במבטו,

במגעו,

אך שיחררתי,

את עצמי,

ואותו.

שירווח לנו.

שנתפנה לאחרים.