צמח בר

 ולכאורה אני מנותקת ולא חשה בכאב

עומדת בשמש הקופחת, נשענת על גוש של אבן

שעליו נחרט- כאן טמון דא וגם הא,

מקשיבה לאנשים אומרים תפילה לעילוי נשמה,

מקשיבה, לאחי שלי, שאומר

יתגדל ויתקדש, שמי רבא...

ופתאום, כשכבר כמעט לא יכולתי לשאת את החום,

והכאב בברך טיפס לשיאים של בכי תמרורים,

במקום להוציא ממחטה,

ולמחות את הזיעה,

רוח נעימה, קרירה, ממזרח נשבה,

וליטפה.

///

שנה שניה.

בראשונה זה היה יותר קשה,

בכלל כל השנה ההיא הייתה קשה.