| |
צמח בר
|
| 5/2003
 שלוש נקודות
והוא אמר לי- כן, את היחידה שמסוגלת לעשות סדק בחומות שלי.
איך אפשר להתמודד עם משפט שכזה חשבתי, והתיישבתי, כי ברכיי לא נשאו אותי יותר.
איך אוכל ואתה היית החבר הכי טוב שלי.
איך אוכל בידיעה שאתה תמיד היית ותמיד תהיה, כנראה, האידאל הפיזי שעליו תמיד חלמתי, הגבר שנראה בדיוק כמוך.
איך אוכל אתה תמיד היית דמות הגבר העלומה שאותה תמיד חיפשתי מבפעד לכל מסכיה.
איך אוכל, ולמרות שמאז, נישאת והולדת ילדים, וגם אני נישאתי, ושנינו השתנינו עם השנים, גם נפשית גם גופנית, איזה שהוא חוט מקשר נשאר תמיד בינינו מבעד לשנים שחלפו, תמיד היו הטלפונים שחגים, במין ידיעה טמירה, שאי שם, אי כאן, אנחנו פה, זה בשביל זו.
איך אוכל, בידיעה שאתה האיש שאיתו תמיד יכולתי לדבר, על כל דבר שכאב, שתמיד ידע, מעבר למילים שאמרתי, מבעד לכל המסיכות שחבשתי. היחידי שיכולתי לבכות לידו.
אף פעם לא היית נפש תאומה, אולם תמיד היית נפש חברה.
איך אוכל שלא, ואתה הוא אב ילדי שלא נולד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
