צמח בר

לפעמים זה עוד מדגדג באצבועת, ואני מתחילה לכתוב, אבל מהר מאוד מאבדת את התנופה, והשוונג נכנס לפיתה, והולך לאכול.

אז אני כבר לא חופרת.

ובתור לא חופרת אני לא חופרת.

אבל אז ראיתי את הפוסט הזה של פמה שהוא ממשיך את הפרוייקט הזה, והתחלתי לחשוב על עצות.

לא על כאלו שנתתי, או שלא, אלא כאלו שקיבלתי- יש אחת שיותר משהייתה עצה, הייתה פשוט עין ומילה נכונה והיא הצילה את חיי;

היו עצות שניתנו לי ואני שילמתי בדמים כבדים את מחירן - אחת במיוחד אני זוכרת.

אפילו ביני לבין עצמי, בראש ככה (שם מתחילים רוב הפוסטים שלי), התחלתי לכתוב את הפוסט, לנסח, לסגנן, לספר על העצות של חיי.

אבל הבנתי שזו בעצם חפירה, אחושילינג חפירה, ואין לי בכלל חשק לעשות אותה.

אמנם אני אוהבת ארכיאולוגיה, אבל ממש לא בא לי ארכיאולוגיה עצמית הפעם.

אז זו הסיבה ש-לָמָה לא עצה.