צמח בר

תשעה באב

תשעה באב מהווה עבורי את נקודת ההיפוך של הקיץ.

התאריך שבו הקיץ הופך מהמראה לנחיתה, הוא לא פחות קשה, אבל הסוף כבר מתחיל להיות מורגש.

מעין נקודת אמצע או נקודת שיא.

התאריך שבו המדוזות אמורות להתחיל להיעלם מהים.

בתשעה באב אני לא צמה, אבל אני נזכרת בתשעה באב אחר, שבו כן צמתי, ומועקה חזר בדיוק בצרפת, והביא לי קיט איפור של לאנקום (יש לי אותו עד היום), ואני הייתי מורעבת אז הלכנו לאכול משהו, וישבנו בבית הקפה שמה, במרכז הקניות המצ'וקמק של אזורי חן, ומרוב שאכלתי מהר, הקאתי עליו....(מגיע לו).

תשעה באב.

השנה, החום פחות קשה, כך לפחות אני מרגישה.

***

מחר הוא היום האחרון להרשמה הסדירה לאוניברסיטה הפתוחה.

במכללה לא נפתחים קורסים שמעניינים ו/תורמים לי. דגש על תורמים לסיום התואר.

אני במרחק של שני קורסים מתקדמים מסיום התואר האומלל שלי שממתים כבר חמש עשרה (15) שנים לסיומו. כמובן שגם אצטרך לעשות סמינריונים באחד או שניים מבין הארבעה קורסים מתקדמים שאני חייבת לסיום התואר (אחד שעשיתי, אחד שאני עושה, ושניים שאני אמורה להירשם אליהם).

אני שוקלת להירשם שלא דרך המכללה שתגבה ממני תוספת של עוד אלפיים שקלקלים, שאין לי אותם ממש, כדמי מכללה, ולהירשם ישירות דרך האוניברסיטה למרכז לימוד אחר.

אני גם שוקלת להירשם רק לקורס אחד, כי תכל'ס, דמי אבטלה וכל זה, התשלומים הללו חונקים אותי בטירוף, וכאלפיים שקלים לכל קורס זה לא דבר שהולך ברגל, ואני חסרת אוויר לנשימה.

ואני צריכה למהר ולהחליט, כי אם לא ארשם עד מחר, אצטרך לשלשל לאוניברסיטה עוד שלוש מאות (300) שקלים דמי רישום מאוחר, ואם אין לי כסף לקורס, על אחת כמה וכמה אין לי שלושמות ש"חים מיותרים...

מצד שני, הייתי אתמול בראיון עבודה, לתפקיד שדי מוצא חן בעיניי.

אמנם הוא כרוך בעבודה אדמיניסטרטיבית, ודי הרבה, וזה משהו שלא ממש אני ששה לעשות, כי די מיציתי את עשרים השנים האחרונות של אדמיניסטרציה, אבל לעומת זאת, זהו תפקיד שמצפים ממני לדי הרבה עבודה עצמאית, הרבה עבודה מול חו"ל וכולו, הוא די אינטנסיבי, ומאתגר, לפחות בשנה הראשונה, שכן הוא כרוך בלמידה מרובה של תחומי עבודה חדשים שעשויים לעניין אותי, ומי יודע, אולי זה פתח לאופקים חדשים.

השכר המוצע יותר גבוה מהשכר שהרווחתי במקום העבודה הקודם שלי, מה שיאפשר לי לנשום קצת אוויר ואני אוכל להרשות לעצמי, להשתחרר מהתלות הכלכלית, ולצאת ממקום המגורים הנוכחי שלי.

אני אוכל להרשות לעצמי עוד כמה דברים שכרגע עבורי הם בגדר של פנטזיה רחוקה מאוד.

אבל עדיין לא קיבלתי תשובה, וכן יש עוד מועמדות/ים אחריות/ים וכן יש עוד תהליך לעבור, וממליצים שימליצו...

כן, הייתי רוצה להתקבל לשם, ולעבוד שם, התנאים שם נראים לי טובים, ולפחות לשנה הקרובה הוא מספיק טוב לי.

החתול מסתכל עליי בעיניים צהבהבות, מבקשות, מתרומם שולח ידו אליי ואוסף אליו את זרועי.

הוא רוצה משהו. אין לי מושג מה.

החלום שלי , באמת, מה שהכי הייתי רוצה לעשות זה ללמוד ולכתוב, אבל אני לא בטוחה שאני מספיק טובה, לכתיבה או ללימודים, הציון שקיבלתי אתמול רק הוריד את המפלס הכללי של הביטחון שהוא מעורער גם כך, והצליח להוריד לי כמה דמעות, כך שהלכתי לישון דומעת ולא מנוחמת בכלל.

בכלל המצברוח שלי בתחתונים בימים האחרונים, לא ברור לי כל כך למה.

זה לא רק בימים האחרונים, זה נמשך לאורך החודשיים האחרונים, אבל בימים האחרונים היו שיא מבחינת מצב הרוח הירוד (שיא? נקודת עומק?), עד כדי כך שכשקמנו ביום שבת בבוקר, אפילו הוא שם לב, ואמר לי שקמתי קווץ'.

(דווקא מצא חן בעיני שהוא אמר לי את זה).

טוב, התחלתי לחפור, אז אני הולכת.

שלום וביי.