חיבוק.
כל שביקשתי אי פעם –
חיבוק.
להניח ראש על כתף איתנה,
ולנוח.
אתמול, בהופעה,
רציתי מעט לנוח על כתפך,
וכמעט היית נכון לכך.
אך משהו מנע ממך.
האם זה בגלל שלא ידעת איך?
שלחת יד מהססת,
חיבקת בעדינות, ומיד משכת ידך,
האם זה בגלל שלא ידעת איך אגיב?
האם זה בגלל שלא ידעת איך תגיב?
השארת אותי עם תחושה עדינה בקצות אצבעות
של נעימות, וטעם של עוד,
של משהו שעדיין לא נטעם.
אתמול, בהופעה,
עמדתי על קצות האצבעות,
ונשענתי על כתפך,
בכדי לראות.
שלחת אליי מבט, חייכת,
כאומר, זה בסדר.
לא לקחתי לעצמי חירות גדולה,
כבעבר,
ולא נתתי לך להבין שמותר לך.
אבל גם לא אמרתי שאסור.
אתמול בהופעה.
באיטיות,
צועדת כמהססת,
כמו לא יודעת לאן הולכת,
כמו לא יודעת לאן מוליכה.
צעדים קטנים,
וחיוכים מרמזים.
נינוחות של גוף,
זה לצד זו,
גם בלי אינטימיות קודמת.
אף פעם לא ידעתי שאפשר,
אף פעם לא ידעתי ככה.