אני אומרת תודה,
תודה,
על ההזדמנות הנוספת שניתנה לי,
לחיות את חיי שלי,
ללמוד להכיר אותי,
לדעת מי אני,
לחיות עם עצמי,
ללמוד מה אני אוהבת, מה לא,
מה אני רוצה לעשות באמת,
ולא בגלל אחרים שרוצים,
בלי מגבלות של שעות שינה,
וזמני שינה קבועים,
או מוזיקה שמפריעה בשעות מסויימות,
בלי שאפריע למישהו,
בלי שמישהו יפריע לי.
בלי קיום של מישהו בחיי,
לומדת בעצמי את הנתיב של חיי.
בלי הכוונה מודעת או שלא,
של מישהו אחר.
לומדת את עצמי בעצמי.
חיה לבד.
ומתוך הלבד הזה, צץ ועולה,
ביחד הכי גדול שהכרתי אי פעם בחיי.
הביחד שלי עם עצמי.