במהלך ההופעה חשבתי
על מספר משפטי פתיחה אבל איפשהו בהתלהבות של המוזיקה נשכחו פרחו עפו להם ואינם.
בשבוע שעבר כשישבתי
איתה על קרפצ'יו, היא אמרה- אה, אני הולכת בשבוע הבא (i.e.היום/אתמול בערב) להופעה של הבנות נחמה.
אה, אני אומרת לה,
ואיפה אני בתמונה?
אני גמבה~
חופשי אחלה, היא
ענתה.
לראשונה שמעתי על
הבנות נחמה כשיצאתי איתו לדייט הראשון שלנו, להופעה של איזבו (עיזבו אותכם מקישור, לא ממליצה).
שמן הופיע בלוח
ההופעות של המקום (לבונטין 7 למי שממש רוצה לדעת) והוא מלמל משהו שהיה רוצה ללכת.
הסתקרנתי, אבל שנתי
לא נדדה בגללן.
לא מזמן,
גלגל"צ החלו לטחון איזה שיר, גם רדיו 102, אחורי זה גם 88 .
לגלגל"צ אני לא
מקשיבה, ל-102 מדי פעם בפעם, כשהפרסומות ב- 88 מגיעות לקו העליון של הסבלנות שלי
והבוילר העצבני שלי מתחיל לעבוד (הוא תמיד ידע שניה לפני להעביר את התחנה, כנראה
נקודת הרתיחה של הבוילר שלו, מעט יותר נמוכה משלי), השיר הפך להיות באזזזז אחד
גדול, שאפילו אני הייתי חייבת להסב את תשומת ליבי אליו.
כמובן הייתי צריכה לבדוק מה ומי
ומו וכל השאר. המילים נקראו בעניין רב, השיר הורד, הושמע מספר לא מבוטל של פעמים,
ואז שוגר הגיעה עם ההודעה על ההופעה.
אז התחלתי לבדוק את
ההרכב עצמו.
המממ... הבנות נחמה.
דנה עדיני, רגע זה
לא ההיא עם הכיסים והפודרה והריסים?
אה, לא זו ההיא, גוש
מה שמה (מצטערת ג'ו, לא ממש התחברתי אליה). דנה זו ההיא עם רבות דרכים סלומון-לא
אוהבת זמרות מלוות ועוד יותר לא את דניאל סלומון, הקול שלו רכרוכי ודביק לי מדי
באוזן; אבל רגע, בואי נוריד שירים שלה,
נבדוק מה העניין.
המממ. יש לה קול
מעניין. אפשר להקשיב עוד כמה פעמים.
האישה השניה בהרכב-
קרולינה (סוליקו), אמ.סי. או, אותה אני אוהבת, יש לה קול מעניין.
יעל דקלבאום- לא
מכירה.
מוכנה להכיר.
אחלה.
הולכות להופעה.
אנחנו חייבות לרדת
לפני כן על טאפאסים, כלומר מאזטים בסוזאנה. אין פעם שהייתי שם ולא נהניתי.
ההופעה מתחילה
באיחור קליל ולא אופייני לישראל של חמש דקות בלבד.
שלוש נשים עולות
לבמה. מתיישבות על כיסאות סטול גבוהים, מלוות בגיטרות בלבד, וכל מיני פעמונים
וכאלו.
כל אחת נראית אחרת,
וכפי שאלמד בהמשך, כל אחת באה ממקום אחר, עם סגנון אחר, עם אישיות אחרת. כל אחת
מביאה איתה את האישיות שלה, ולא רק את הקול שלה לתוך השלישיה הזו.
הבנות נחמה שרות על
העצמה אישית, על הדרך והמסע שכל אחד מאיתנו עושה אל עצמו, ואל האור. הן שרות על
המלאכים שמלווים את חיינו, נו, אתם יודעים
כל החארטא הניו אייג'ית הזאת;
דווקא אצלן זה נשמע
כל כך מתאים, לא כבד מדי, לא מזוייף, בדיוק במידה הנכונה, אולי משום שהן מצליחות
ללוות את המסרים העמוקים הללו, במוזיקה טובה, עם טוויסט הומוריסטי.
הבנות נחמה שרות על
העצמה אישית, וברור לכל עין שרואה אותן, לכל אוזן שמקשיבה להן, שהן כבר נמצאות
במרכז העוצמה שלהן. כל אחת מהן, יכולה לשאת בנפרד מופע שלהן, עצמאי לחלוטין, (והן
אינדיד עושות זאת) יחד עם זאת הן מביאות עצמן להרמוניה שיתופית עם חברותיהן.
וזה דבר נפלא!
ההרמוניה הווקאלית ששוררת על הבימה נשענת מעבר
לבסיס המוזיקלי האיתן, גם על חברוּת טובה, ועל זרימת אנרגיות חיובית בין שלושת
הקודקודיות הללו.
לכל אחת יש עוצמה
מסוג אחר.
דנה עדיני- כשמה כך
היא נראית, קטנה, שברירית עדינה, נחבאת אל הכלים, ביישנית, ענוגה.
קרולינה- בומבסטית,
אוואנגרדית, מחוספסוּת המסתירה נפש רגישה ושברירית.
יעל דקלבאום- חצי
הופעה עברה כשאני מנסה למצוא את הדימוי שלה, ולא יכולתי שלא לחשוב על עשב פמפס גבוה
ארוך ודק הנע עם הרוח לאן שתישוב, ואכן כזו היא, גמישה, הן במיתרי קולה והן בגופה.
כל אחת מהן מביאה
סגנון מוזיקה שונה.
דנה את המלודיה
הענוגה, הרומנטית;
קרולינה את הרגאיי,
היפהופ;
ודקלבאום אמרו לי
שרה פולק ואירי. היא גם הייתה זמרת הליווי של ארצי.
אני מסוגלת לראות אותה
שרה שירי שיכורים איריים, בביצוע מעולה.
כל אחת מהן
פרפורמרית אדירה, ושלושתן ביחד מביאות אותה באחושילינג של הופעה.
צריך להיות שם בכדי
להבין על מה אני מדברת.
ממליצה בכל לב.
תמונות אצל שוגר.
היא הבטיחה.
עליה.
מילים וסרטונים,
ברשת-אין לי כח לעשות לכם
את העובדה.
אה, ותלכו להופעה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
