-
זה חסר לי;
-
מה?
-
נו, זה.
-
מה זה, הזה הזה?
-
לא יודעת.
-
מי יודע?
-
נו, זה כואב.
-
מה כואב?
-
הזה הזה, זה שחסר.
-
את מוכנה להיות יותר ברורה, בבקשה?
-
לא יכולה.
-
למה?
-
כי זה כואב וזה חסר.
-
איפה?
-
בגרון, באוויר שיורד, בריאות, כשאני
נושמת, באצבעות שמגרדות ורועדות, בעיניים שלא דומעות, במילים שלא מצליחות להיכתב, בבור
בבטן שנפער בלי תחתית, זה כואב.
-
תכתבי על כך?
-
לא יכולה.
-
למה?
-
לא יודעת.
-
אבל תמיד יכולת לכתוב, מה קרה עכשיו?
-
כבר כמה זמן ככה, חודשים. כאילו הכל עטוף בשמיכת פוך אווזים, עבה. אני לא
יכולה לגעת.
-
למה?
-
כי זה כואב.
-
שוב פעם הזה הזה?
-
זה חסר לי.