צמח בר

בהתפרעות ציבורית ככל שתהיה פרועה יש גבולות. אני רוצה לראות אותך בלי הגבולות האלו,

את הפינות החשוכות, המלוכלכות. בדיוק את מה שקשה להתמודד איתו, נוטף, רוטט, מזיע, פרוע, שורט

כך חבר קרוב כתב....ואני המהמתי לעצמי...מעניין, לאן אני יכולה לקחת את עצמי בהתפרעות ציבורית.

נזכרתי בכמה דברים שקרו, ודווקא לא מזמן.

כמה ימים אחרי ששלחתי לאקסטראורדינר את השיר שנקרא "במקומות ציבוריים", יצאנו לאכול באיזה מקום לא רחוק ממקום מגוריו.

זה היה טאפטאס בר.

ישבנו זה מול זו, שוחחנו, קישקשנו, ותוך כדי נישנשנו לנו כל מיני צלוחיות עם קבבוני טלה, שרימפס, קלאמרי, מנצ'גו, ועוד כל מיני טעימים כאלו.

לאחר שסיימנו לאכול, עברנו לפאב הסמוך על מנת להשלים את החסר באלכוהול.

התיישבנו במין גומחה קטנה המשקיפה על רוב המקום, ועל האנשים היושבים בו.במקום לשבת מולו הוא ביקש שאשב לצידו.

הזמנו בירה וצ'ייסרים, אני כבר לא זוכרת של מה.

אני הייתי חרמנית, כמו שאני תמיד כשאני לידו ונצמדתי לגופו, למרות שהיה לי די חם.

הוא שילב ידיים בפנים חתומות, ואצבעותיו החלו ללטף את פיטמתי.

אני נשמתי עמוקות ושלחתי יד אל מכנסיו.

הזין שלו עמד שם קשוי כולו ואני אחזתי מבעד לבד מכנסיו משפשפשת מעלה ומטה.

אצבעותיו המשיכו לשחק בפטמתי, כמו מנגנות עליי, בעודו אוחז בידו השניה בכוס הבירה, ממשיך לשתות כאילו לא קורה כאן כלום.

מבעד למחשוף החולצה שלי הוא הכניס את ידו, והוציא את השד שלי מאחיזת החזיה.

כדרכם של מלצרים, המלצרית נגשה אלינו, "הכל בסדר?", היא שואלת, ואני טומנת פניי בצווארו, מלקקת אותו, נושפת באזנו, לא מסוגלת להוציא מילה קוהרנטית מהפה.

"אפשר עוד כוס בירה?" הוא שואל אותה,

ואומר באזני, "תשתי את הצ'ייסר שלך", נושף לתוכה.

אויש...

הוא יודע מה זה עושה לי...

אני מתחילה לגנוח ולהתפתל, רגלי נפשקות, מכינות עצמן לחדירה, אני נושמת עמוקות, עוצמת עיניים, והוא צובט בפטמתי הזקורה, המגורה.

"אני רטובה לגמרי", אני לוחשת באזנו.

והוא מסב עיניו אליי בלי מילה, מביט בי במבט קשה של תאווה, פטמתי ממשיכה לרקוד בין אצבעותיו, גל של רטיטות עולה בגופי ואני לא מצליחה להתגבר, אני נושכת בשפתיי, הו שיקח אותי, שיצבוט אותי, שיטמין אצבעותיו בכוח בבשרי, שישאיר חותמו על עורי, שיזרוק אותי על השולחן ככה מול כולם, שיקרע את בגדיי, שיחדור לתוכי, שיגמור בי!

אני מנסה להחניק את הצעקה, רגליי מתחת לשולחן מתפתלות, מנסות לקרב אותו אליי, אך הוא עדיין עם הפטמה, לא נותן מעצמו יותר מזה, אני יוצאת מכליי וגומרת, פעם אחת ושניה, ושלישית, בלי הפסקה.

כמה חודשים אחרי, כשנפרדנו, אמרתי לו- שאם המקום היה פחות מואר, ותחתית השולחן הייתה מוסתרת, הייתי גולשת אל הרצפה, ומשחררת אותו ממכנסיו.....

אותו חבר קרוב המשיך וכתב-

את אישה כלבבי

כל הקומפלקס. כל האניגמה.

הנשיוּת, העדינוּת, הוולגריוּת, השריטות הכל מעורבב עם רגישות נשית.

את מסוגלת לבכות - ולרתוח. לצעוק - וללחוש בעדינות.

את אחד האנשים הכי נורמליים שאני מכיר את גם פסיכית על כל הראש.

משום מה אני אוהב את זה.

זה וגם יש לך תחת יפה :)

זהו, שאין לי

תחת יפה.