בימים הראשונים של ספטמבר יש יותר
פקקים מאשר בדרך כלל, או שזה נראה לנו כך בגלל שהתרגלנו בחודשי החופש הגודל לפחות
פקקים?
גם לפני החגים יש יותר פקקים, ולא
רק של בקבוקי שתיה.
אם התקופה של תחילת ספטמבר, וגם
ערב החגים משתלבת ביחד, כמו שקרה השנה, אז אנו מקבלים בוקה ומבולקה בכבישים.
מראיינים- אם יש לכם ילדים קטנים, מהסוג הזה שנכנס
לראשונה לגנים, קחו בחשבון שיהיו לילדים
קשיים מסויימים להפרד מעליכם, לא עשר הדקות המסורתיות, אלא מעט יותר מכך. קחו
בחשבון את הפקקים הצפויים, ואל תקבעו בכלל לשעות הבוקר. אתם תגיעו באיחור
של בין שעה לשעה וחצי, לא ככה מתחילים ראיון עבודה.
לא לקבוע לשעות הראשונות של
הבוקר.
במיוחד לא אם אתם מגיעים מחוץ
לגבולות גוש-דן, אפילו אם הפגישה נקבעה לפתח תקווה. היא לא פחות ארורה (ולא רק
מהבחינה הזו...)
מרואיינים- אם נקבע לכם ראיון עבודה לשעות הבוקר, צפו
להמתנה ארוכה והתארגנו בהתאם, ספר, נגן מוזיקה, שתיה קלה (לא חובה, פקידות הקבלה
יציעו לכם בנימוס מן הסתם), לי באופן קבוע יש גם מחברת ועט (גרפומנית או לא?)בתיק.
אם אתם לא מאנשי בוקר, או שאתם
סתם מתניעים לאט בשעות הבוקר ומגיעים לשיא בשעות מאוחרות יותר של היום, תשתדלו שלא
לקבוע דבר ראשון בבוקר, אתם הרי צריכים להרשים, לא? ואיך תרשימו אם אתם עדיין
אוספים את זכרון היותכם במיטה?
דבר נוסף- אמנם הטמפרטורה ירדה
ביומיים האחרונים באיזו חצי מעלה, אבל זה לא אומר מאומה על הלחות הגבוהה. כשאתם
יוצאים ליום סיבוב ראיונות (שניים שלושה, ככה בשביל הכיף, פיצוחים ממש), במיוחד אם
אתם כמוני- לא ממונעים, אולם גם הליכה ממקום החניה מגירה נחלים בימים כאלו, קחו
עמכם ממחטה.
ממחטה- מבד, לא מנייר דק
ועדין הקרוי בעברית טישיו.
למה ממחטה? למה בד? בכדי לספוג את
הזיעה מעל פניכם.
הלא אינכם רוצים לשבת מול
המראיינת כשמקצה אפכם משתלשלת לה טיפה, נכון?
בעדינות בבקשה, שלא למרוח את
האיפור העדין.
ולמה לא מטפחת נייר? לא רק בגלל
כריתת העצים וזה, אלא – ניסיתם פעם לספוג זיעה בטישיו?
הנייר העדין מתפורר ומשאיר שאריות
שנדבקות על הפנים, ואני כבר לא יודעת מה מביך יותר, הטיפה המתנדנדת על קצה האף, או
פירורי הנייר על המצח...
זה מזכיר לי אנקדוטה שארעה לחברה
שלי- היא יצאה לפגישה עיוורת, היינו בליינד דייט, BD. המועמד הזיע מהתרגשות, או מחום או משניהם,
לא ממש משנה ממה, באמת. הוא ניגב את פניו במפית שהייתה מונחת על השולחן. דא עקא,
שהמפית, לא רק שהייתה מנייר (מתפורר – זוכרים?), הנייר היה צבוע בכחול כהה (רויאל
למי שמתעקשת לדעת, הרי גברים לא ישאלו), והצבע ירד על פניו של הבוחער והוא עבר את
כל הפגישה מבלי שיהיה מודע לעומק הצרה.
טוב, נחזור לענייני ראיונות
עבודה, בעצם – אם נחשוב על כך-ראיון עבודה, זה לא כמו BD?
בתקופה שאתם בעניין של חיפושי
עבודה, ושלחתם קורות חיים לכל העולם ואישתו שלא נדבר על חברות הבנות שהקימו, נסו
לא לענות לטלפון ממספרים לא מזוהים ו/או חסויים, כשאתם בשירותים, במיוחד לא אם אלו
ציבוריים, זה גם בעייתי כשאתם סובלים מוירוס שמשתולל בקיבה כבר ארבעה ימים, ואין
לכם ברירה (too much information צמח).
ואם כבר שלחתם קורות חיים והתחלתם
לקבל טלפונים וקבעתם סבב ראיונות, נסו לקבוע לפחות את חמשת הראיונות הראשונים למשרות שאתם פחות רוצים.
למה? אתם שואלים...
לעבור ראיונות עבודה, זו מיומנות
שכרוכה בתירגול. כמו שאפאחד לא נולד הזיָּן של המאה, זה מן הסתם כרוך הן בכישרון, הן
ברצון טוב, הן בתירגול מרובה. כמו שאומרים: "עם קצת רצון וקצת יכולת גם פיל
יכול לזיין תרנגולת, עם קצת רצון וקצת תרגול, פיל יכול לזיין את כל
הלול".
ככל שאדם עובר ראיונות עבודה, כן
הוא לומד מה לענות, הנאום שעונה לבקשה "ספרי לי על עצמך בבקשה..." כבר
שגור, את יודעת מה לענות איך לענות, כמה לענות, איפה לתת דגש, ועל איזו מילה,
המתראיין לומד איך להציג את עצמו, הוא שולט בחומר ועונה מוכנית לשאלות שגורות, מה
שמותיר לו את ה- leisure להקשיב למראיין, לקלוט את
שפת הגוף שלה, לצפות את דרישותיה, ומה היא מחפשת.
סביר להניח שאת הראיונות הראשונים
לא תעברו בהצלחה מרובה, אבל אח"כ הראיונות הבאים, גם אם יהיו של משרות עם
ציפיות ודרישות הרבה יותר גבוהות, משרות שתהיינה מבחינתכן יותר נחשקות עם משכורות
יותר גבוהות,יותר מאתגרות, יותר כיפיות, סביר להניח שעם רכישת המיומנויות בראיונות
סיכוייכן לעבור את הראיונות הללו בהצלחה גבוהה, נראים כיותר גבוהים.
אם יש לכן יום רע, מצב רוח מחורבן, או סתם הדודה
באה לבקור (לא הדודה במיה) ונקבעה לכן פגישה...בטלו אותה, עדיף שלא תגענה. זה
מקרין על יכולת ההצלחה שלכן בראיון.
ומילה
אחרונה (לפוסט זה, בינתיים) – ואולי זו העצה הכי חשובה- כשאתם בראיון- תהיו אתם,
מי שאתם, מה שאתם, תאהבו את עצמכם, תאמינו בעצמכם.
כי
אתם מסוגלים לכל מה שאתם שואפים אליו, כי אתם יכולים להגיע לאן שאתם רוצים, just reach out !!!
פחחח....קל להגיד.
היו בטוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
