| |
צמח בר
|
| 9/2007
נר
כוסית של יין
בועה של אור בתוך הנוזל האדום,
אני מרימה,
ושתה לחייך
שאזלו לפני שנים הרבה,
חמש או שש, או שבע
אך למעשה הרבה יותר לפני.
איש הגשם שלי,
קראת לעצמך,
והדבקת עליי תווית
שעדיין עמידה.
לקחת ממני את מעיל הגשם שלך,
מרובב בדמעותיך והלכת.
יש ימים שאני זוכרת אותך.
יש שבועות שאתה אינך שם,
במחשבתי,
גם אני לא עבורך,
יש ימים שאני נזכרת בך,
בדמות הליצן, מול שולחן האיפור,
דמעה אחת זולגת על לחי,
מורחת את הציור,
שותה מבקבוק הוודקה הזול,
שלא יכולת לזוז בלעדיו.
איך הבטת בי אז,
לפני יותר מעשרים שנה,
וראית,
את מי שאני היום,
את מי שאהיה בעוד זמן,
חולם חלום,
שאולי בגללךָ הוא כאן בָּמקום,
ואני אז לא ידעתי שאפשר.
לפעמים אני מרגישה
שאתה משגיח עליי
מהמקום בו אתה נמצא,
כמו שתמיד עקבת אחריי,
בנפשך, בליבך, בכתיבתך.
לא יכול ולא רוצה למנוע מחיי
את הכאב, ואת השימחה,
את העצב והאהבה,
כי רק כך אוכל להגיע למקום
שם להיות אני צריכה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
