צמח בר

אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה בשעת הנעילה.

השנה יום כיפור קדוש שבעתיים.

ביהדות אין קדוש יותר מיום הכיפור,

למעט השבת הקדושה.

וכששבת ויום הכיפור נפגשים

אין קדושים מהם

(זוהי דעתי ואין לה סימוכין,

אך כך אני מרגישה.

מי שלא בא לו- שיקפוץ,

על רגל אחת בבקשה)

אל נורא עלילה

המצא לנו מחילה

בשעת הנעילה.

מכל התפילות של יום כיפור, אני זוכרת להגיד רק את זו.

ורק את השורות הללו, הנאמרות בניגון ובמבטא כבד של עירקים.

אני זוכרת את זמזום השירה העולה מבעד לכתלי בית הכנסת

מחוצה לו היינו – הילדים - ממתינים לצאתו של אבי לאיטו,

עייף ומותש מהצום, ומהתפילות אומר שלום לזה ולהוא,

מברך "גמר חתימה טובה" ומתברך בתמורה.

כשבגרנו, המתנו לו במרפסת, ולמרות שכבר לא צמנו,

חיכינו שיבוא עם ענף ההדס, לברכת "מיני בשמים",

יברך את אימנו ואחר אותנו, ואז נשב לארוחה המפסקת.

"אל נורא עלילה

המצא לנו מחילה

בשעת הנעילה"

אבא איננו, ולא היה מי שיביא ענף של הדס לבשם את הבית ואת המשפחה,

אבל על הארוחה המפסקת בצאת הכיפור- זו המסורת המשפחתית היחידה שעליה אנחנו לא מוותרים.

השנה לקחתי יוזמה, ועל כוס של יין בירכתי את המשפחה.

השמיים עדיין לא ננעלו.