צמח בר

אם אתם חושבים להגיב, תגיבו רק אחרי שקראתם את כל הפוסט!!!!!

יש ימים שהייתי רוצה להיות מישהי אחרת.

במקום אחר, בזמן אחר.

בת למשפחה אחרת, עם חיים אחרים וסגנון אחר.

ימים כאלו שאני מאחלת לעצמי לא לעשות את הטעות שעשיתי בגיל 21, ואחר עשיתי אחרת אבל זהה, בגיל 23.

ימים שאני נזכרת איך מחלתי על כבודי שוב ושוב בגיל העשר'ה, כי זה היה כל כך בוגר לעשות זאת, ומאז ועד היום לא הפסקתי למחול ולבלוע.

ימים שאני מסתכלת על עצמי במראה המנטלית שלי, שאני נושאת אותה תמיד עימי, תופסת את ראשי בשתי ידיים, מנענעת אותו ושואלת את עצמי, למה עשיתי את זה, מאיפה באו לי כל השטויות הללו, למה לא הצלחתי עד עצם היום לתפוס את עצמי לכוון את עצמי לדרך ה"נכונה" .

בימים כאלו אני עצובה על עצמי, אפילו דומעת מעט.

לא חסרים ימים כאלו.

במיוחד עכשיו, כשאין לי שום דבר מיוחד לעשות, נגמרו המבחנים, והסמסטר הבא יתחיל (עבורי) בעוד יותר מחודש, אין ראיונות עבודה כמעט בחגים (ככה זה אצל הישראלים - כולם מחכים לאחרי החגים), אין בן-זוג לשבת לו על הנשמה (אוי כמה שאני מסכנה), ואין כסף לשום נסיעה אפילו קצרצרה.

אז מה אני עושה?

יושבת מול המחשב, משחקת סוליטר וחושבת על כמה אני מסכנה.

לא חסרים זמנים כאלו.

הייתי רוצה להיות מישהי אחרת.

בטוחה בעצמה, רזה, אלגנטית, עם נעלי עקב, ושיער מסודר, מאופרת, כזו שלא מזיעה, אפילו ביום הכי מהביל של השנה, כזו שהחיוך שלה מושלם, כי השיניים שלה ישרות, והציפרניים שלה עשויות.

מישהי כזו, שסיימה את לימודיה בהצלחה מרובה, וכרגע היא עסוקה במקצוע שלה, ויש לה שם ופרסטיז'ה והיא מוכרת בתחום שלה.

הייתי רוצה חיים אחרים, לא כאלו שהם מלאים פיקפוקים והיסוסים, ותהיות, וחיפוש אחר המשמעות של החיים, ולמה אני כאן, וכל הכעסים הללו לפתור אותם, לא עוזרים לי בכלל בחיים.

חיים כאלו נורמאלים, כמו של אחרים, כמו שרואים אצל אנשים אחרים. אותם שחיים במסלולים הרגילים.

הייתי רוצה להיות המישהי הזותי, נשואה בעושר ואושר (אה?!), בדירת מרווחת, אפילו בית עם גינה, עם שני ילדים מחמדים ומוצלחים, שיש להם המון חברים, וכלב שמכשכש בזנב שלו כהוא שומע את המפתחות שלי בדלת.

עם שתי מכוניות בחניה, והרגלים קבועים.

כן גם החברים קבועים, בימי שישי בערב כשהילדים יוצאים, גם אנחנו יוצאים.

בימי חמישי אתה יוצא – ערב גברים, בימי שני, זו אני (ערב גברים?)

בימי שני, רביעי אנחנו  מזדיינים, גם מוצ"ש אבל זה רק אם אנחנו ממש חמים.

חיים רגילים של הרגלים קבועים וסדורים, זוג מהפרברים.

אבל במחשבה שניה,

אם היו לי חיים אחרים, ואני עצמי הייתי אחרת, לא היה לי את כל מה שיש לי עכשיו, ובכלל זו לא הייתי אני, אלא מישהי אחרת, ולא הייתי רוצה להיות אחרת ממי שאני עכשיו.

הלא כן?

ויש לי כל כך הרבה.

ועדיין זה כל כך מעט.