צמח בר

כי כל חיי הייתי לא שייכת.

לא התחברתי.

עדיין חשה כך.

כמו איזו חייזרית שנפלה מהחלל.

עדיין לא מבינה מה אני עושה כאן לעזאלזל.

עדיין לא מבינה על מה האנשים סביבי מדברים.

לא מצליחה להבין.

לא את החוש ההומור שלהם,

למה דבר מה מצחיק יותר מאחר.

מה צפוי להיות פופולרי ומה לא.

מה ההנאה בשיר שניטחן עד דק ברוב רשתות הרדיו.

איך קמות ונופלות חברויות.

איך מדברים על דברים קטנים.

איך מדברים סתם כך.

איך בכלל חיים כאן.

עדיין אני צמח בר.

עדיין אני לא שייכת.

אבל עכשיו זה הרבה פחות כואב ממקודם.

אני לבד עכשיו, וסביר להניח שעוד הרבה זמן אהיה.

עדיין חשה את אותו הגעגוע בכתפיים לחיבוק.

אבל גם הוא פחות כואב.

כמו החור שהיה בי, ושאף להתמלא מבחוץ, התמלא מבפנים, אבל עדיין חסר משהו, שיבוא מבחוץ.