לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

צמח בר


כינוי: 

בת: 58





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

תראי אמא, גם לי יש סֶפֶר-פָּנִים.


כן, גם לי יש עמוד בפייסבוק.

כמו בערך לחצי האומה.

נחשפתי לצעצוע הזה בפוסט שכתב הטובח בירי על אפליקציה שהוא כתב לפייסבוק.

בסמסטר הנוכחי אני אמורה לעשות קורס מתקדם שדן בנושא של הסוציולוגיה של התקשורת המקוונת ובכלל זה גם רשתות חברתיות.

לכן הפוסט של החובט עניין אותי והמשכתי לחפור הלאה.

נרשמתי לאתר, כמובן שנרשמתי.

שלחתי הודעה לכמה מחבריי, גם אלו הלא-וירטואליים, והתחלתי לבחון את הנושא.

מזה זמן מה אני חושבת על הצורך (שלי) באיזשהו עמוד אינטרנט, שבו ארכז את כל האתרים המועדפים שלי, איזו תיבת הודעות המייל שלי, רשימת המוזיקה שאני אוהבת, הספרים שקראתי, קוראת ורוצה לקרוא, סרטים שראיתי ורוצה לראות, הופעות, מסעדות שאהבתי ושרוצה לחזור, תזכורות לעצמי, תמונות, to do list, וכיו"ב ואחרים.

מעין סוג של עמוד שיהווה מעין תקציר "קורות חיים" וירטואלי שלי, שבו אוכל לכתוב במילה קצרה איך אני מרגישה ומה בא לי באותו הרגע, מבלי להתחיל להתמרח על גבי פוסטים שלמים.

משהו כמו לוח השעם שאני רוצה לתלות על אחד מקירות ביתי (לכשיהיה לי כזה).

משהו שימלא צורך שהוא מעבר לגרפומניות שלי.

צורך שהיה קיים בי.

וכנראה גם באחרים.

והנה גיליתי את הצעצוע הזה.

האמת, זה צעצוע שקיימת סכנת התמכרות אליו.

במיוחד לאדם כמוני שכבר נחשף לקלילות הקיומית של עידכון כל (בלי עין הרע....) חבריי וחברותיי במיידי מבלי צורך לחזור שוב ושוב על הסיפור / החוויה וזאת דרך הבלוג.

מישהו שרגיל לנהל חיים וירטואליים, לחפש עבודה באינטרנט, או אהבה, לעבוד באמצעות האינטרנט, לכתוב, לקרוא, לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, לשחק משחקים, לדבר עם אנשים, הכל הרי אפשר לעשות דרך המרשתת.

אז פתחתי לי עמוד בפייסבוק.

שלחתי הודעה למשפחה ולחברים .

הפעלתי את העמוד, הוספתי אפליקציות כאלו ואחרות, הצטרפתי לכמה קבוצות חברתיות, שיחקתי משחקים, קיבלתי הודעות ואפילו תמונות זנותיות מגברים, עידכנתי את מצב רוחי, כתבתי מה אני עושה, אבל תכל'ס....

בשביל מה?


***

אגב, מכיוון שרציתי להגיב לפוסט של אורן פרנק, הייתי צריכה להירשם.

יצא כך, שעכשיו גם שם יש לי עמוד וגם שם אני יכולה לכתוב בלוג.

***


כי

בסופו של יום,

אין מה שישווה למגע של עור בעור,

נשימה הדדית זו באוזנו של זה,

ההתחככות הזו,

שיוצרת כל כך הרבה חום.

ולא משנה מה נעשה, ואיך,

ולא משנה כמה אנחנו מפחדים,

או לא רגילים,

הלא זה מה שאליו כולנו משוועים .

קצת אהבה,

קצת חיבה

חיבוק חזק מתחת לשמיכה,

שיהיה עם מי לריב,

ועם מי לעשות אהבה.

נכתב על ידי , 21/10/2007 15:55  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצמח בר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צמח בר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)