צמח בר

"... איך את יכולה בכלל לסבול אותי עכשיו?"

היא חייכה. "אינני יודעת. אני תוהה לעיתים, גם אני. ואז אתה נוגע בפני בידך המצולקת וקורא את מחשבותי. עיניך מכירות אותי. משום כך אני ממשיכה ללכת אחריך ברחבי הממלכה כולה, יחפה וקפואה למחצה, מקללת את הרוח או את השמש, או את עצמי כיוון שבינתי לא מנעה ממני לאהוב גבר שאין לו אפילו מיטה לאוכל לזחול לתוכה בלילה. ולעתים אני מקללת אותך, כיוון שהגית את שמי בצורה שאף אדם אחר ברחבי הממלכה לא יהגה אותו, ולזה אטה אוזני עד יום מותי. לכן,"

היא הוסיפה בעוד הוא משפיל אליה את עיניו, באלם, "איך אוכל לעזוב אותך?"