צמח בר

מזמן לא הייתי בחתונה, כאלו שאת מוזמנת מהעבודה, ואת לא יכולה שלא להגיע, כי זה או פוליטיקה של מקומות עבודה, או שזו קולגה והיא חברה ממש ממש אבל ממש ממש טובה.

חתונה, מאלו שאת נכנסת לאולם קבלת הפנים, מחפשת פנים מוכרות, בכדי שלא תעמדי לבד, מלכתחילה את מנסה להגיע עם חברה, או לקבוע, אבל תמיד יש איזה בלת"מ, ויוצא שאת מגיעה ראשונה, ונתקעת בקבלת פנים.

ואז את מגלה שאת לא מזהה אפאחד ובינתיים, בכדי להעביר עוד כמה דקות את נגשת לבר, ומזמינה שתיה, בכדי לגלות שדווקא את מה שאת רוצה לשתות מהבר המפואר, שהושקע בו מיטב כספו של החתן, ופאר תקוותיה של הכלה, דווקא הוא לא מכיל את המשקה שאת רוצה דווקא עכשיו, ואת מתנחמת בכוס יין פושר ודלוח, והולכת לדוג משהו תפל ולא מזוהה מהמלצרים המסתובבים עם מגשים בינות האורחים, בכדי שלא תשתי על קיבה ריקה, הרי לא אכלת מאתמול, כדי שלא תהרסי לך את הדיאטה, כי ידעת שתתקעי בחתונה הזו, שכבר שלושה חודשים מדברים עליה במשרד.

ובדיוק שאת לוקחת ביס גדול מהפטריה החמה, ואת עומדת בצורה עקומה, כדי שהרוטב לא יטפטף לך על השמלה – נעמד לידך ההוא מהמשרד ממול, עם כוס משקה חצי ריקה, ואומר, לך "אז מה אנחנו הראשונים כאן מהמשרד?" במין אנחת השלמה ושיעמום, ואת נתקעת עם הביס הזה, שאת לא יכולה לבלוע כי זה חם אימים, ובטח שלא לירוק, ובמקום להביא אותה במשפט מחץ שיכבוש את החתיך שאת מפנטזת עליו מאז שהתחיל לעבוד לפני חודשיים ושלושה ימים, את תקועה עם ההנהון הזה, ומרגישה כמו הכלב על ה- dashboard  של נהג המונית.

ואם לא זה הוא המצב- אז את מגיעה באמצע החופה, לאחר שכיבית שריפות במשרד ויצאת שעתיים מאוחר מכפי שתכננת, יצאת במרוצה, לא היה לך זמן לעצור אצל הספר, מתקלחת במהירות, מנקה איפור, מתאפרת מחדש על השאריות מהבוקר – כי לא הספקת לנקות את הפנים ביסודיות, ובריצה קלה את יוצאת – על מנת לגלות שכל הדרך עד לגן האירועים –  פקוקה, וכל המדינה בדרכים היום.

ואת נכנסת, מתה מצמא, רואה מרחוק את החופה והרב, והחתנכלה, וניגשת לבר- מבקשת בגרון ניחר משהו לשתות- והברמן/נית- נדים בראשם ללא מילה- אסור לנו למזוג בזמן החופה.

ובאלגנטיות את מנסה לחפש מישהו ממכרייך, מזל שאת הכספת עוד לא הוציאו – כך תוכלי לשלשל את הקנס- סליחה הצ'קמתנה, ואת ניגשת לראות את החופה, ושבירת הכוס, והללויה, וכולם ניגשים לנשק את הכלה, וחברה מוצאת אותך, ומושכת אותך ביד, בואי לחבק את הכלה, ובדרך את לוחשת לה, איפה אנחנו יושבים? והיא עונה, שמרתי לך מקום אל תדאגי.

ואת משחררת אנחת הקלה, כי עליה אפשר לסמוך, שהיא תשמור לך מקום לידה.

ואחר הנישוקים והחיבוקים, אתם ניגשים לשבת ואת מגלה שהמקום שנשמר לך, זה משום שאפאחד אחר לא היה מוכן לשבת שם, זה בדיוק ליד הרמקולים הענקיים וממש מתחת לגשר התאורה וצמוד לרחבת הריקודים.

ואת מתיישבת, מייחלת למשהו לאכול, ואוכל גם שיימזג לתוך הכוס, ומגלה שהדבר הצהוב הזה שנמזג לך לכוס שאמרו לך שזה מיץ תפוזים, רק במקרה נקרא כך, וזה בעצם בכלל חלום בלהות שאינו קשור למציאות, וכל קשר בינו לבין התפוזים שהוא נקרא על שמם- הינו מקרי בהחלט, ואת מנסה להכניס לפה משהו, ואת טובלת את הלחמניה שמונחת לך על הצלחת בחומוס שוכחת לרגע, שחומוס עושים באהבה, ובאולמות חתונות- סליחה בקייטרינג - עושים הכל רק לא באהבה, ועד שאת מתעשתת, כבר מגישים לך את המנה הבאה- דג אפוי בתנור עם רוטב "חמאה", או אם את לא רוצה דג - פאי (סליחה סלסילה) ממולא בכבד עוף, ואם את צמחונית- אפשר גם ירקות מאודים, ובהפסקה, נאומים, סרט שעשו החברים של החתנכלה, והם חושבים שזה מאוד משעשע, וכל הנוכחים באולם צוחקים איתם, ואת שוקעת בתוך מרה שחורה, כי אולי פיספסת איזו בדיחה, ואחר הדיג'יי מדג'ה בסידרה קצרצרה של שירי שנות השמונים, כי הם הכי מרקידים, ובחטף עובר למעט מוזיקה מזרחית- כי אי אפשר בלי, כי רק אחרי המנהעיקרית הוא ייתן בראש בטראנסים.....

והמנעיקרית מגיעה, ושוב זה אותה פלטת בשרים מהחתונה שהיתה בשבוע שעבר – סטייק אנטריקוט שהוכן לפני שש שעות- והוכנס לתנור שלא יתקרר (ועכשיו הוא מסטיק), חזה עוף על הגריל, קציצות מזרחיות (יענו קבאב) ועוד איזה נתח עוף בלתי מזוהה, ויש על השולחן, אורז בר, ירקות מוקפצים ותפוחי אדמה ברוזמרין.

אחרי הטראנסים מגיע זמן המתוקים והקפה.

ואת חוזרת הביתה, ושואלת את עצמך, למה בכלל את מגיעה לאירועים הללו, הרי זה עונש המלווה בקנס.

ומחר יש יום חדש.

***

כשקיבלתי בדואר האלקטרוני את ההזמנה למסיבת היומולדת, אישרתי במיידי ואפילו אמרתי מה אני מביאה.

בשנה שעברה לא הגעתי, כי הייתי חולה.

השנה כבר מראש אמרתי שאני מגיעה על אפי ועל חמתי.

תוך כדי זה שאישרתי הגעתי, אמרתי לעצמי בפסימיות נאותה- בטח יהיה איזה אירוע מהעבודה בדיוק באותו היום.

למחרת קיבלתי את ההזמנה לחתונה.