"אם הוא יבקש, אני אגיד
כן" מלמלתי מתחת לידיים החסונות, שלחצו, מעכו, כיווצ'צ'ו, ליטפו, שימנו
ושיחררו את שריריי הדואבים.
"תבואי כל שלושה שבועות,
מקסימום חודש" הוא אמר;
"למה חיכית כל כך הרבה זמן?", הוא שאל בנזיפה אוהבת.
"אני לא מבין למה את צריכה
לסחוב את כל דאגות העולם על הכתפיים שלך", כשגנחתי כשלחץ על המרדיאניים שמתחת
לשכמות.
"הריאות שלך מלאות בפיח,
והגב החתון דפוק, גם השלפוחית לא משהו, ואני משחרר לך את החסימות בלחיצה על הבוהן
ברגל", הוא אמר.
"גם חסימות נפשיות?"
שאלתי, חצי מגחכת, חצי מייחלת לתשובה חיובית.
כשהניח את כפות ידיו מעל לפניי,
חשתי בזרמים חשמליים.
וכשלחץ על בהונות כפות רגליי,
ומשך את אצבעותיי, חשתי עיקצוצים בכל הגוף;
"אם ישאל, אני אענה
בחיוב", סיפרתי לו.
אחר כך חשבתי לעצמי-
הוא לעולם לא ישאל, ואני לעולם לא
אסכים.
זה לעולם לא יקרה.
וטוב שכך.
אני לא באמת רוצה.
אותו, איתו,
או
בכלל.
***
שבת עמוסה (מאוד) שבאה לאחר שבוע
עמוס, שבא לאחר שבת עמוסה שבאה לאחר שבוע עמוס שבא לאחר...
היום אני בהפסקה קלילה.
מחר,
Here I come…
***
אם אנחנו כבר שמונה עשר שנים באון
ואוף במערכת היחסים בינינו, זה נחשב כמערכת יחסים אחת ארוכה, או שאני צריכה לספור בכל
פעם מחדש?
כי באמת שאיבדתי את הספירה אי שם
בין ברצלונה לזלצבורג, בין זכרון יעקב לבת-שלמה.
***
איך זה שרוב האקסים שלי (למעט אלו
של השנתיים האחרונות) הם בני מזל בתולה, ורוב החברות שלי (למעט אלו של השנים
האחרונות) הן ילידות דצמבר -ינואר ובנות מזל
גדי????
יש לי גם חברות בנות מזל בתולה,
ואקסים (טוב, נו אחד כזה- אבל זה היה מזמן נורא והוא היה הכי הכי) בני מזל גדי.
***
לא יודעת מה יהיה במעלה הזמן.
יודעת רק מה עבר במורדו.
וגם זאת
ידיעה חלקית בלבד.
***
שלושים ושש שעות לאחר שיצאתי מאותו מעסה-רפלקסולוג-הילר- מטפלשיאצו (נפלא!) שאיש1 לקח אותי ואותו אליו (אבל אני נהגתי, רק
אני נוהגת מחוץ לעיר), לאחר שביליתי שעה וארבעים דקות אצלו, אני שוב זקוקה לטיפול.
***
מה יקרה אם פעם אחת ארשה לעצמי
להיכשל?
***
מה זה אומר שגבר לא זוכר את יום
ההולדת של הבת שלו, אבל משתדל לזכור (וטועה, אבל מי סופר לו את זה), את תאריך
היומולדת שלי?
***
לפעמים זה מפריע לי שאני לא כמו
כולם.
בדרך כלל זה לא.
***
שוב פעם אני הולכת לישון מאוחר?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
