אני אוהבת את העונה עכשיו.
בגלל שהיא מביאה את החורף.
ואני אוהבת חורף.
אני לא אוהבת את החורף.
כי כל יום שעובר מרחיק אותו (את החורף) ממני.
אבל עכשו- כל יום שעובר, מתקרר מעט יותר.
השמיים מתכסים מעט, מעט בעננים, כמו בהדרגתיות מנסים להתרגל.
פעם היו הצרצרים מפריעים את מנוחתי, היום כנראה, כבר אין באיזור שלי צרצרים.
את האחד שהיה, אושר תפס אתמול, אבל שיחררתי אותו מבעד לחלון.
לא נראה לי שהוא יחזור לכאן יותר.
בעונה הזו אני בדרך כלל נוסעת לחו"ל.
לפני שנתיים הייתי בתאילנד- לירח דבש (אפעס), עם איש2
לפני שלוש שנים הייתי בגרמניה עם איש1, שם הסתיו היה מאוד מורגש, עם עלי שלכת אדומים שנשרו ברחובות ציוריים של עיירות קטנות.
לפני ארבע שנים הייתי בלונדון, עם אחי ואחותי.
לפני כן, הייתי בברצלונה ומדריד, אבל זה לא נחשב, זה היה בחורף.
לפני שבע שנים הייתי בפאריז, עם... טוב לא משנה, משם אני חייבת עוד סיפור ברבנית.
בקיצור, אני מסתובבת עם תחושה של צריכה לנסוע לחו"ל. וצריכה לא מלשון זקוקה, אלא מלשון כמעט נאלצת. לא שאני לא רוצה אבל, אתם יודעים...
האוויר בחוץ, במיוחד בבוקר, מזכיר את תחושת בסתיו כפי שהיא באירופה. הרוח שנושבת קרירה בכתפיי.
עוד חצי שעה כבר לא יהיה נעים, אלא לח ודביק וחם. אבל בינתיים קריר ונעים.