צמח בר

 

  

לא משנה מה קרה, קורה, או יקרה.

אני חולה תמיד בראש השנה.

לא משהו מיוחד.

קצת חום, חולשה כללית, שיעול, וקר לי.

לי, קר. אני שתמיד מבקשת את המזגן, כי חם לי, אפילו באמצע החורף.

בראש השנה תמיד קר לי.

מסתובבת עם טריינינג פלאנל שהבאתי מלונדון לפני עשור.

זה שאני לובשת אותו רק כשאני חולה.

השנה אפילו נוספו לכך בעיות קיבה קלות ועייפות נוראית.

בלילות האחרונים ישנתי משהו כמו שעתיים שלוש.

ובערב החג, השכמתי לעבודה, בשש בבוקר, וחזרתי הבייתה רק בשש וחצי בערב.

 

אבל היה נחמד, עם הברכות והכל, ולשם שינוי במקום ראש כבש, שאני לא מסוגלת לשאת את ריחו, היה ראש בקר, ולראשונה בחיי, בירכתי את הברכה.

אולי הפעם, אהיה לראש ולא לזנב.

בכלל אחי ואני הגענו למסקנה, כפי הנראה כמו רבים וטובים לפינו, שהדת היהודית היא דת של מאגיה, הרבה חרמות, וקללות.

אתם שמתם לב, שלפחות שלוש פעמים, במהלך סדר ראש השנה, אנחנו מקללים את אוייבנו?

וזה מיותר, הלא באין אויב מבחוץ, היהודים הם האויב של עצמם, ורק בעתות מצוקה ולחץ העם מתאחד, ולכן הוא משול לביצה הקשה אותה אנחנו אוכלים בפסח.

טוב אני גולשת.

כשחזרתי מההורים, נכנסתי למיטה, כולי רועדת מתשישות, וזה כואב.

קמתי לאחר 13.50 שעות שינה, הלכתי להורים, שוב.

חזרתי, ונכנסתי שוב לישון.

אבל עכשיו אני מרגישה יותר טוב, אם מישהו רוצה לדעת.

 

וחוץ מזה?

שפיר.

 

 

ולסיום,