צמח בר

המחשב שלי עושה רוח;

ובעיקר רעש.

אני חושבת ששוב פעם נדפק לי אחד המאווררים.

אני צריכה לפתוח ולראות מה המצב שמה.

יכול להיות שזה בסך הכל עניין של טיאטוא סביב המחשב.

כך היה בפעם הקודמת.

מאז שהעוזרת חזרה לארץ מולדתה, אין מי שיעשה זאת באופן סדיר.

לי אין את הזמן ואין את הסבלנות.

מה לעשות זה הצד הלא "נשי" שבי.

חוץ מזה (עכשיו מגיע הפוסט ה"אמיתי"):

'אני יוצאת עכשיו' תיקתקתי לו בשעת בוקר מאוחרת.

פחות מדקה אחרי כן, הגיע הצלצול.

"איזה גנובה, את תגיעי באחת בצהריים".

"אין שום חוק שאומר שאני צריכה למהר בשבת", עניתי.

בשתמעשרועשרים כבר אספתי אותו למרות שהדרך הייתה עמוסה בנהגים איטיים.

בדרך חזרה, משתרכת מאחורי טור מכוניות נזכרתי באזהרותיו החוזרות ונשנות- הכביש הזה עמוס במכמונות.

למרות שנסעתי מערבה, השמש העמומה ברחה עד מהרה להתחבא בין ההרים הערפיליים.

לא הייתה היום ראות טובה, אבל החברה הייתה נעימה.

בחנות התבלינים, הזמין אותנו האיש לקפה, ואנחנו לגמנו, נהנים.

שלוש פעמים עשינו את השוק הלוך ושוב, בעיקר מסתובבים בין בתי הערבים.

האוטו מריח עכשיו מתבלינים, והירח שנראה כמו ציפורן גזורה, עומד לפני שקיעה.

מוצאי השבת, אנחנו בפתחו של שבוע חדש.

זו הייתה שבת טובה.