חוויה אחת יותר מדי.
בתשע וחצי בלילה, כשנחתּי אצל ההורים שלי, הייתי עייפה, עד כדי שינה, אך לא תשושה, רק עייפה.
בעשר, כשאבא שלי הוריד אותי ליד הבית, כבר הייתי נסערת מכדי לישון.
יותר מדי דברים לחשוב עליהם בבת אחת, זה קשה.
זה לא יכול לבוא במינונים אחרים?
משהו כמו חוויה אחת ביום, ולא בזה אחר זה, בלי שאספיק לחשוב ולעכל.
עכשיו אני לא יכולה לישון מרוב המחשבות הרצות לי בראש.
אפילו הגעתי לשאלה האם עשיתי בחוכמה כשהבאתי את דריה אליי.
אני לא בטוחה שאושר מאושר עם זה.
אני רוצה לבכות, אבל הדמעות אינן יוצאות, אני צריכה לסחוט את עצמי לחלוטין בכדי שתצא איזו דמעה או שתיים לרפואה.
האמת, לא הייתי מתנגדת לו הייתה לי איזו כתף גברית, מנחמת לבכות עליה עכשיו ומעט לשוחח, לשפוך את הלב.
אולי לשמוע ביקורות, אולי לשמוע עצות, אולי לשמוע.
חוויה אחת יותר מדי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
