צמח בר

(נכתב כבר בשבוע שעבר, הועלה מהטיוטות)

10/02/2008

ולפעמים אני חושבת שהוא ממציא אירועים ללכת אליהם, רק בכדי לגרום לי להתראות איתו, לבוא איתו, להיות איתו, בכדי שהוא יצליח לראות אותי, להנות מנוכחתי, משיחתי.

הוא פתאום רוצה והולך לכל מיני דברים, שהוא חושב שאני לא ארצה להפסיד.

כי הוא כבר מזמן הלך לאיבוד בדרך שאיבדה אותו ממני.

אז לאחר סופשבוע שלם שבו לא התייחסתי אליו, הוא שלח מסרון מבולבל, שאני זוכרת ממנו את המילים- אירוע פרמיום, שף, סכינים, געש.

הוא יודע שאני לא אוהבת לענות לטלפונים פרטיים באמצע יום עבודה.

ראיתי את המסרון, ואמרתי לעצמי- אוףףףף מה הוא רוצה ממני?

לא בא לי לראות אותו היום, תיכננתי להשאר בבית, להכין לעצמי ערב רגוע, לכבות מכשירי טלפון, ולנוח.

הראיתי לחברה שלי את המסרון, ואמרה לי את נורמאלית? את חייבת להגיע.

אחר עוד חבר לעבודה אמר- את לא תצטערי, גם אם לא בא לך על החֵבְרה.

אז הלכתי... אני אדם חלש....

על הסכין, על הסכין...

השף המציא ארוחה, שתתאר את רשמיו מישראל.

במנה הראשונה- בגדלים של דוגמה, אבל בטעם נפלא, רשמי היער והחורש - מרק דלעת tiny little , פטריה ברוטב ונגרד ירוק (?), וסלט ארטישוק וקולרבי, מוגשים על כן ציור, בינות איצטרובלים, מחטי אורן ושאר ענפים.

המנה השניה- בקערה לא קטנה, דוגמית של מנת אורז בר שחור ואורז רגיל עם כדורונים קטנטנים של ירקות שורש- כמו בטטה, גזר, תפ"א ועוד ירק- שאני לא זוכרת מהו- הלבן הזה מה שמו, על כל זה קציפת וניל ולמון גראס, הכף הייתה מין סוג של פחמימה טעימה.

המנה השלישית –

בין לבין אני שוכחת לציין, היין נמזג ללא הפוגה, והשיחה קלחה בשולחן, כלומר איש1 נאם, ונאם ונאם, עד שהשתקתי אותו כי אנשים סביבנו רצו לצפות ברקדנים, להקשיב לזמרים ו/או ללהקה, ומתישהו היו גם נאומים ומצגות של בכירי הבנק- הרי המוזמנים היו צריכים לשלם בזמן שיעמום על הארוחה, לא כולל עמלה.

אז במנה השלישית, היה דג מוסר, ועוד משהו, ששכחתי כבר, ולידו רוטב פלפלים, ועוד שרבט, לנקות את הטעם.

והמנה העיקרית, הו, המנה העיקרית, הייתה בשר מושרה בתה יסמין, עטופה בעלי פילו דקות, ולצידה קוביית עדשים כתומים.

זו הייתה מנה כל כך טעימה, שמיד ללא כל חשבון של מה יחשבו עליי (פרה, בהמה, זה נוגד את כללי הארוחה) ביקשתי עוד מנה. זו הייתה למיטב זכרוני המנה הכי טעימה שאכלתי בימי חלדי (טוב נו, גם הקוקי סן ז'אק של אורי בורי), אוי איזו מנה, גנחתי מהנאה, על השולחן, בלי בושה, מול השופטת הנחמדה, ומול מנכ"ל הבנק, והסמנכ"ל, שבבלוג אחר, בזמן אחר, כתבתי גם עליו......

הייתה גם מנה אחרונה, שלמען האמת לא הייתה שוס, אבל בכ"ז הייתה טעימה, שהיא הייתה נחמדה, והראתה את מערכת השמש.

השף היה ההוא סבסטיאן, או סטפן, או איך שלא קוראים לו, מהקרב ההוא של הסכינים.

והאירוע היה יפהפה, מוקפד ועשוי כהלכה.

משהו בסגנון של פאריז הנהנתית של שנות העשרים, עם זמרת ששרה בקול של פיאף, ורקדנים, ולהקה ...

איזה מזל שלבנקים יש כסף להזמין את הלקוחות שלהם (האלואים שהם רוצים ללקק להם...ולא מבחינה מינית) לארוחות פלצניות וגם לתת להם מתנות קטנות.

***

מסתבר שנועדתי להיות שם, כי כך נסגרה לי מעגל, פינה, חשבון, והכל מבלי שנקפתי אצבע, אלא באמצעות הזמן שהפליא לעשות שמות בפנים אחרות.

הנקמה טעימה כשהיא מוגשת קרה.

***

אתם חושבים שהפוסט הזה מתאים לנושא החם????.

הוא מתנגד לאנורקסיה בעליל, לא?

וחוץ מזה אני לא חושבת שצריך ממש לסגור אותם, זה שעוצמים עיניים מפני הסכנה לא בהכרח הופך אותה ללא קיימת, isn't it?