כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות, צבעוניות.
נו, אז השיר הזה הושר דווקא על החיילים הבריטים בתקופת במנדט.
אבל זה לא אומר שמאז יציאת (ויש אומרים מנוסת) החילות הבריטים מפלשתינה ערב הקמת מדינת א"י אין כלניות בארץ.
חברות טובות הן כאלו שלא יעקמו פרצוף כי לא דיברת איתן כמה ימים, שבועות או חודשים.
הן לא יספרו לך מתי התקשרת בפעם האחרונה, ותור מי להתקשר קודם.
חברות טובות הן כאלו שידעו מה את רוצה/ צריכה גם מבלי שדיברת יותר מדי, אפילו עוד לפני שחשבת על כך.
באחד מימות השבוע אמרתי לעצמי- אין לך מספיק קילומטרז' על הרכב, את לא מנצלת מספיק את העובדה שאת לא משלמת על הדלק, מתאים לי לצאת לנהיגה ארוכה מחוץ לעיר.
ממש באותו היום, היא עלתה מולי בגוגל טוק.
מה את עושה בשבת? היא שאלה, בואי ניסע לטיול.
שניה לפני שעניתי לה- שהיא תחליט לאן נוסעים, היא שלחה לינק לפסטיבל אדום אי שם בדרום.
מתאים, אמרתי, תפור עליי- אפילו מבלי שטרחתי לקרוא, רק ראיתי את התמונות.
אבל יוצאים מוקדם בבוקר, היא אמרה, אני רוצה לצלם.
אפילו עוד יותר טוב.
וקבענו ונסענו.
ירדתי לרכב עם הקפה והתחלתי לנסוע.
הכבישים ריקים בשבת בבוקר.
גם הפלייליסט של גלגל"צ מושעה כנראה בשעות של אין מקשיבים- והשירים הרבה יותר טובים.
היא הכינה בויקוס טעימים להפליא, וזה השתלב יופי עם הקפהשחורעםהל מהערבים ביפו שאני שותה.
שעה אחרי שיצאנו מת"א, עברנו את אשקלון.
בפניה שמאלה מ"רעים" אמרנו ואו- מרחבים עצומים מאופק לאופק (ראות גרועה) נפרשו מולנו.
לחמש שניות, הרגשנו כמו איזה שהן תלמה ולואיז בסרט נסיעה אמריקאי.
הגענו לפארק, שילמנו כניסה, נחנו, שתינו, קנינו ליקר שוקולד וחיפשנו את הפריחה.
בפארק עצמו, כמעט ולא פגשנו פריחה אדומה, אלא בעיקר צהובה.
אבל היה נחמד ונעים.
יצאנו, וברכנו על היציאה המוקדמת מתל אביב, כי הפקק בכניסה לפארק שהשתרך היה מפחיד באורכו.
גם את שיירות הרכבים על הכבישים המהירים, היה נחמד לראות.
אח"כ הגענו לעוד איזו פינה, של שמורה לא רשומה, המוני אנשים שטיילו, ונזהרו על המרבדים האדומים.
פרשנו סדין, הפעלנו מוזיקה, והלכנו לישון.
ברקע שמעתי ילד שואל, "אבא, מתי יום שישי עוד פעם?"
***
תמונות תוכלו לראות אצלה.
אבל הנה טעימה מהסלולרי שלי-
איך, איך?
איך פיספסתי את הנושא החם?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
