ולפעמים כבר אין אני יכול להכיל
ואני משפריץ החוצה זרם
של מילים שהצטברו בי
משפטים שהתבשלו בהלכי ברחוב
דימויים שעלו ביקיצה מחלום
אהבות ישנות ותשוקות חדשות
וכל ישותי נמתחת עד דק בין היש לבין האין
*** גורע
///
ושניה לפני שהקיץ מגיע, למי שמחפש להתנמס....
צמח בקוֹמָה אחרי ארוחת צהריים גדולה מדי.
(אתם יודעים באיזה עונק מגיעים השניצלים בנאפיס?)
ד.נ. אני חושבת שאני חייבת תגובות מפוסט קודם,או אפילו גם זה שלפניו.
אני מתנצלת על חוסר התגובה.
עמכם הסליחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
