צמח בר

ובשבועות האחרונים היא החלה לשחרר.

משחררת ארונות מתכולתם,

שקים עצומים של בגדים,

שהמתינו שבועות ליד הדלת

עד שאמצא למי ולמה לתת.

בגדים בכמויות,

שמילאו מתלים, תאים מדפים ומגירות.

היא לא הייתה מוכנה להתקרב,

עמוסים,

זכרונות של איש שהיה וכבר אינו.

היה בשקט כל חייו,

וכך היה מותו.

עכשיו היא מתעוררת לאיטה,

מתמודדת עם כאבים, חדשים וישנים,

ולא בטוחה שהיא באמת רוצה,

אבל מתחילה

להתעניין,

לרצות לראות מה קורה בחוץ,

מפחדת ללכת לבדה

למקומות.

לראשונה בחייה,

היא ברשות עצמה,

והיא רואה שהיא יכולה.

בקרוב יבוא גם הזמן שלי

לנשום שוב,

בכוחות עצמי.