רוב הזמן אני מעדיפה לישון לבד.
יותר נוח לי.
לפחות כרגע, בשלב זה בחיי.
ככה אני מעדיפה.
ככה זה ברוב הזמן.
אולם אתמול בלילה שיוועתי לחיבוק.
כזה שחשים אותו
בשניה שלפני
שנופלים עמוק לתוך השינה.
רציתי להיות מחובקת,
לחוש את החיבוק בכתפיים,
אחר להסתובב את המחבק,
להניח כף יד על לחיו,
לנשוק לו,
ולאמר בקול מנומנם-
"לילה טוב,
איש יקר,
להתראות מחר".