צמח בר

השעון מצלצל

ואת לא מצליחה לצאת מהמיטה;

מכבה אותו וממשיכה לישון,

אחרי תשע דקות

הוא מצלצל שוב, הנודניק,

ואת מכבה וממשיכה לישון;

החתול מסתובב ליד המיטה,

מְיַמְיֵם, מודאג, מושך את השמיכה,

את מושכת בחזרה, מתכסה מעל הראש;

השעון בפלאפון מצלצל שוב.

בסופו של דבר את גוררת את הגוויה שלך מהמיטה,

בקושי רב, כאילו לא עברת יומיים של נירוונה.

מפעילה את הקומקום- קפה,

נכנסת למקלחת, ועומדת חצי שעה מתחת למים הזורמים על גופך.

יוצאת,מתנגבת באיטיות, כל גופך כואב, כמו אחרי אימון אירובי.

את מנסה להתלבש, לא ממש בא לך, את לא מוצאת משהו ללבוש,

את חשה נפוחה, שמנה, תפוחה, גדולה, קשת תנועה, כבדה,

עומדת מול הארון, דלתותיו פתוחות לרווחה,

מעלעלת בינות לבגדים- מקופלים או תלויים על קולבים,

זה לא זה, וזה חם מדי, וזה מפואר מדי, וזה ארוך מדי, וזה קצר מדי,

זה לא מתאים, וזה אני אשמור להמשך השבוע, ולא מתאים לי חצאית היום,

למה אני אוכלת כל כך הרבה, לא באה לי טוב הארוחתחג הזותי,

גם ישבנו ולא עשינו כלום, אפילו לא סיבוב בשכונה.

מה יהיה איתי?

מאז שיש לי את האוטו הפכתי פדלאה.

זה לא האוטו, זו את שלא מסוגלת להזיז את עצמך.

בסופו של דבר בוחרת מכנסיים וטוניקה,

מעלה את המכנסיים עלייך, ואת הטוניקה,

צפוף לי בחזה, אני לא יכולה לנשום, חם לי, אני מתעלפת.

אגלי זעה קרים צצים על מצחך,

את מתיישבת על המיטה, להרגיע את הסחרחורת, ורוכסן המכנסיים פקע,

זה הזוג שקברת בארון ושכחת לקחת לתיקון.

להחליף בגדים,

חם לי, אין לי כח, אני רועדת.

תנוחי, תקחי לגמה מהקפה, תנשמי עמוק, החלון פתוח, שתכנס מעט רוח נעימה.

הולך להיות חם היום.

מחר עוד יותר.

אבל מחר הוא מחר,

ומחר אני אהיה בנסיעה.