מוקדם בבוקר,
כשאני יוצאת להליכה,
(סוף כל סוף, אפשר להגיד הללויה?!)
הפארק מלא באנשים.
כן, הרבה אנשים,
הולכים
רצים
רוכבים על אופניים
או עם כלבים.
כל הצורות וכל המינים,
גברים מבוגרים,
וחבר'ה צעירים,
כל מיני עיראקיות מבוגרות
עם צמידים מזהב
כבדים ומרשרשים,
הן תמיד הולכות בזוגות
אפילו בשלישיות
הולכות ומקשקשות
כמו לול תרנגולות
ואני עם האוזניות.
יש עוד כמוני
כאלו שהולכות.