סבלנות זו עבודה קשה,
היא אינה מותנית בעשיה,
להיפך, היא חייבת אי-עשיה,
מי שחייב להיות בתנועה
קשה לו עם ההמתנה.
כשאדם עושה הוא מקבל תחושת שליטה.
כשהוא מקבל החלטות, אם הוא אומר 'רוצה אני' ומביא עצמו לידי ביטוי, אם הוא יוצר מצבים- אז הוא עושה, מכוון את חייו, הוא הפועל, ולא המופעל. הוא לא ממתין בסבלנות שדברים יקרו לו, הוא השולט בתנועה.
יש ספרון לא גדול, ששייך לחיים שאינם שלי. קיבלתי אותו במתנה, מאור. אני לוקחת מהספר וגם מקבלת הרבה מאוד חוכמות;
כבר זמן מה הספר מסומן באותו העמוד שבין שורותיו אני מרפרפת עד שאני מגיעה לאותה השורה.
משפט אחד שאינו מאפשר לי להמשיך וללכת הלאה, להמשיך לקרוא כאילו כלום.
"כשאנו נכנעים ומוותרים על שליטה, אנו זוכים בכח גדול בהרבה". מסורת אחת עשרה, הטקסט הבסיסי.
עדיין לא הבנתי לגמרי את המשפט הזה. למרות שאני חושבת שהבנתי אותו לחלוטין.
אולי זה השיעור הבא שלי בחיים.
לאחר שלמדתי איך לא להיות סבלנית (עדיין אני לומדת,אבל כבר אין לי סבלנות להגיע לשיעור הבא), עכשיו אני צריכה פרק בהלכות ויתור על השליטה.
מישהו מכיר מורה טוב בכניעה?