הוא נותק כאמור ממכונת ההנשמה, כבר אתמול בצהרים, הושיבו אותו על כיסא, הוא מדבר, הוא מתעניין.
הצבע חזר לעור שלו.
הוא נראה הרבה יותר טוב מכפי שנראה מזה שנים-שנימה.
ואני אתמול חשתי כל כך בלחץ, והבטן שלי, מקרקרת ברעב, כאילו לא אכלתי ימים ואכלתי בכמויות שיכולות להשביע חייל רעב.
היום כבר נרגעתי, ישנתי טוב, נחתי.
חזרתי לאכול (או לא לאכול) בכמויות נורמליות.
מחר, בבוקר כנראה, מוציאים אותו מטיפול נמרץ, ומעבירים אותו למחלקה, בחדר נפרד.
אני רגועה, מאושרת, כפי שלא הייתי מזה חודשים.
איזה כיף.
קבעתי איתו דייט לקפה, בהייד פארק ואחר כך לראות את חילופי המשמרות.
מתישהו באביב, זה יהיה נפלא.