צמח בר

כמו בשיר של שלום חנוך.

הרגע אני זוכרת דברים שאני עושה.

המוזר הוא שאני זוכרת אותם לפחות פעמיים ושלוש,

כלומר כאילו חוויתי את אותם חמישה עשר הרגעים,

מספר פעמים, יותר משלוש וכל פעם מעט שונה.

דז'ה וו

אני יודעת מה ההסבר הפסיכו-פזיולוגי

פסאודו מדעי וכל החרטא הזה.

אבל זו תחושה מוזרה,

זה לא קורה לי הרבה.

הרגע חוויתי דז'ה וו,

זה היה מוזר, כי זה הרגיש כאילו כבר חוויתי את היום הזה כולו כבר כמה פעמים,

כי אני צריכה לתקן בו משהו, ועד שלא יתוקן, לא אוכל להמשיך הלאה.

הכנתי קפה, הבטתי בפח האשפה, ראיתי את קליפות הפסיפלורה,

עיקמתי את האף ואמרתי לעצמי- זה מריח נורא כמו גויאבה,

(לא כמו אלו שאכלתי מהעץ של האקסרהאורדינר),

ואז "נזכרתי" שחוויתי את הרגע הזה, את היום הזה, כמה פעמים.

לא פעם אחת, לא פעמיים לפחות שלוש או ארבע.

עם תיקונים ושינויים קלים.

כמו עבודת גרפיקה, המוגשת לשינויים אל המפרסמים.

כמו ספר, המוגש לקריאה אל העורכים,

כמו שמלת כלה, הנמדדת פעם אחרונה לפני החופה,

לתיקונים אחרונים.