צמח בר

בַּכֶּסֶף שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לָךְ לְתַכְשִׁיטִים וְלִשְׂמָלוֹת

שִׁחַדְתְּ אֶת שׁוֹמְרֵי הַסֵּף שֶׁל הַבָּתִּים הַמּוּאָרִים בְּחֲלוֹמִי.

הַמְחַפְּשִׂים אוֹתָךְ הוֹלְכִים בְעִקְּבוֹתַי הַמְאֻחָרִים.

הַאוֹמְרִים אֶת שְׁמֵךְ

שׁוֹמְעִים כְּמוֹ בְּקַנְיוֹנִים שֶׁל הֵד,

מֻכְפָּל מֵאָה, אֶת שְׁמִי, שְׁמִי, מִי....

אַתְּ צוֹחֶקֶת וְגַם אֲנִי צוֹחֵק כָּעֵת.

*

... וְאַתְּ רוֹאָה אוֹתִי, תָּמִיד רוֹאָה אוֹתִי.

יֵשׁ אֶרֶץ-מָוֶת מְלוּחָה בֵּינִי וּבֵין לֹא-אַתְּ.

*

לְבַדֵּנוּ הָעֶרֶב.

אַתְּ הוֹלֶכֶת לְאִטִּי.

אֳנִי הוֹלֵךְ לְאִיטֵךְ.

לֹא בָּרוּר הֵיכָן מַתְחִילָה שׁתִיקָתֵךְ

וְהֵיכָן שׁתִיקָתִי נִגְמֶרֶת.

עַל עִיר אֲבָנִים וְאִילָנוֹת

זוֹרֵחַ כָּעֵת מַזַּל הַדּוּמִיָה.

סִפּוּרֵי הַמּוֹרָאִים הָלְכוּ לְהִתְרַחֵק.

מַה שְׁהָיָה הָיָה.

רוּחַ עַל שְׂעָרֵךְ,

רוּחַ עַל פָּנַי הַשָּׁבוֹת לִתְחִיָּה.

חיים גורי