את המצלמה הראשונה שלי ever קניתי בספטמבר 2000, כשהייתי עם אחי ואחותי בלונדון רבתי.
והכל אחותי אשמה.
הייתה לה כתובת של חנות
אלקטרוניקה של מישהו שמוכר בזול לישראלים.
באמת המחירים שלו היו יותר זולים
מהדיוטי, שהם היו של המותגים הכי טובים.
באותה התקופה הייתי ב- craving לgadgets (פאק זה מתחיל אצלי עכשיו שוב) ובדיוק
התחלתי להתגלגל עם הרעיון של מצלמה דיגיטלית, נפלתי על האיש הזה כ-מן מן השמים.
אחותי, כמובן, לא קנתה כלום, אני
יצאתי עם מצלמה דיגיטלית של פוג'י, 1.2 מגה פיקסל, המצלמה שהייתה כמעט הכי מתקדמת באותה
זמן.
היא עלתה כמעט אלף, הבעיה היא
שאני לא זוכרת באיזה מטבע היא עלתה - את כמעט האלף הזה, במזומן. קש מני מזומני.
צילמתי בה את כל הטיול, ואפילו
חזרתי לקנות עוד כרטיס זכרון.
גם בארץ צילמנתי.
לפי כשנה – בעודי במעמקי האבטלה,
מילמלתי לאחי חובב הצילום, שבמשכורת הראשונה, אני מבטיחה שאקנה לעצמי מצלמה חדשה.
כזו עם זום מתכוונן ועם רזולוציה
גבוהה.
את יודעת מה?, הוא אמר, שלי
התקלקלה וקניתי חדשה.
קחי אותה לבדיקה.
אם שווה לתקן אותה, תקני והיא
שלך.
אמרתי סבבה.
תביא.
הביא.
זה היה לפני שנה.
לפני חודש, הגעתי למסקנה שבאמת
הגיע הזמן לראות מה קורה עם המצלמה.
(תעצרו אותי, אני מתחילה לנסות
לכתוב בצורה פיוטית ומתחרזת)
בעזרתה האדיבה של שוגר חברתי
היקרה מצאתי את שירות הלקוחות של המצלמה, והטרחתי את עצמי (250 מ' מהבית שלי-
בדיחה), להביא אותה לתחנת השירות.
אמרו לי- 100 ₪ לבדיקה.
אם את לא מתקנת, את משלמת.
אם את מתקנת את לא משלמת על
הבדיקה, אבל על התיקון כן.
אם זו בעיה ידועה של החברה, גם על
התיקון את לא משלמת.
מה זו בעיה ידועה של החברה?, שאל
אחי בטלפון.
חיישן, זו בעיה ידועה, כך אמרה הבחורה בחיוך.
סבבה, לכי על זה, הוא אמר.
אז מסרתי את המצלמה לבדיקה.
יומיים או שלושה אחרי- התקשרתי
לשאול מה נשמע,
אמרו לי-זו בעיה ידועה.
התיקון עלינו, יתקשרו אלייך
כשהמצלמה תהיה תקינה.
נפלא, אמרתי.
שבועיים אחרי כן,
שוב התקשרתי לשאול מה נשמע.
אמרו לי,
אנו ממתינים לחלק.
עוד כמה זמן, שאלתי,
ענו לי כשישה שבועות.
שוין, אמרתי, סוס במתנה, לא
בודקים לו שיניים.
עוד שבועיים עברו.
בשיאו של יום עבודה, התקשרו אליי-
ממספר לא מוכר.
כן, עניתי,לחוצה.
צמח בר?
אנחנו מהמצלמה.
כן, היא תקינה?
לא, אין חלק גם במפעל,
בואי קחי מצלמה, איזו את רוצה?
**
שלא תחשבו שזה לא עלה לי
באקססוריז- כמו נרתיק, כרטיס זכרון, מטען ובטריות.
אה, וכן,
ממול – יש חנות נעליים, נכנסתי,
כי שמעתי את שמי נהגה.
קראו לי, אז באתי.
הנה אני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
