צמח בר

 אני שוכבת במיטה על הגב. מנסה להירדם. אני שומעת את החתולים משחקים בחדר.

ראשי נשען על כרית גבוהה, עיניי עצומות.

כפות ידיי מונחות על ביטני מחוץ לשמיכה.

אני חשה, כאילו גופי מתרומם ועולה. אבל עדיין תחושת המזרן בגבי חזקה. כמו רק חלק ממני מתרומם.

גב כפות ידיי מתחמם כבבעירה, כמו מתקרב למדורה, וזרמים של חום וחשמל יוצאים ונכנסים.

החלק שהתרומם נמצא עכשיו בשיוויון אופקי עם ראשי, מאוזן מוחלט באוויר. כמו רק גופי התרומם ולא ראשי.

עם הזרמים החשמליים שיוצאים ונכנסים דרך גב כפות ידיי, אני חשה איך כפות ידיי עצמן נקמצות מעט, כמו מחזיקות בשני עמודי אבן – אך אינן מצליחות להקיף אותן.

לא, אלו אינם עמודים, אלא טבלת אבן מעוגלת בקצותיה.

הטבלה עשוייה אבן, אפורה, חמימה, לא חלקה, כמו עשוייה מבטון, או חימר מוקשה.

הזרמים ממשיכים, ואני מתאמצת להחזיק כמו היה המשא כבד אך רצוי.

תחושת טבלת האבן נעלמת, ובמקומה נותרה תחושת כאב שלאחר התאמצות, הזרמים ממשיכים אך נחלשים והולכים.

שניה לאחר שהזרמים נעלמים לחלוטין,שני החתולים עולים למיטה, ומתפרקדים לצידי.