צמח בר

יש מצב להכיר אותך? שאל אותי הגבר שיצא מחדר הרופא.

במשך מחצית השעה שקדמה לשאלה הזו, הוא ישב מולי בחדר ההמתנה, בעודי ממתינה להיכנס לרופאה של אבי, בכדי שתתחיל בתהליך אישור התרופות הכרוניות שלו.

ראיתי אותו בזווית העין, משוחח עם המבוגרים על מצב התורים, ועל כך שהטלפון של המרפאה תפוס כל הזמן.  

ראיתי אותו מביט בי בעניין בעודי משוחחת עם אחותי שהתקשרה.

ראיתי, צפיתי, חזיתי, ידעתי מה עומד לקרות.

חש מצב להכיר אותך? שאל.

ונראה כמו הארכיטיפוס של הגבר שתמיד אמרתי שהוא הטיפוס הפיזי  שלי.

גבוה, רחב, כתפיים, קול גס מחוספס, התנהגות, והתבטאות מעט ערסוואטית, טיפוס של בודי גארד קשוח.

בדיוק מה שחשבתי עליו, שניות לפני המסע האסטרלי.

יש מצב להכיר אותך? שאל הפרוטוטייפ.

ואני חייכתי, ואמרתי, כבר אנחנו מכירים, כי הציג עצמו לפניי בלחיצת יד, מצפה לשמי, קודם שנכנס לרופא.

לא, אמר, את יודעת- להיפגש על כוס קפה או משהו.

ואני, שבינתיים חככתי בדעתי האם לתת את הסיכוי שאולי יצא מזה משהו, או לשלול אותו כבר מההתחלה, נתתי לו את מספר הטלפון שלי.

עד בא הערב כבר הספיק להתקשר פעמיים, והמעט ששוחחנו, גרם לי לרצות להכיר אותו עוד יותר.

ונזכרתי, שבדיוק אז, באותו יום רביעי בלילה, ביקשתי, אפילו זימנתי, משהו ספציפי לשם שינוי.

גבר- גבוה, רחב כתפיים, עור בהיר, שיער שטני, לגווניו השונים, עיניים ירוקות, חכם, מבוסס (לא עשיר, הדגשתי את זה ביני לביני), שיכול להדבר, שיגרום לי לדבר איתו. גבר שלא מפחד מהתחייבויות, גבר שאוכל להישען עליו כשאני זקוקה.

גבר.

ביקשתי, קיבלתי.

נראה מה יהיה הלאה.

אה, והוא אפילו אוהב את חנוך לוין.