החודש האחרון בשנה החמישית לאלף השלישי.
השנים האחרונות, היו השנים הקשות ביתר שידעתי.
קשות מכל בחינה אפשרית. שנים של ההתדרדרות, האצתה, התרסקות, שם למטה בתחתית, וכן אני יודעת שיש עוד יותר למטה ממה שהגעתי אליו.
שנים של תחילת הטיפוס למעלה.
הייתי, ועודני מטפסת.
לאט, ולעיתים מתדרדרת שוב אחור, אבל לעולם לא כמו שהייתי אז.
דצמבר
12/2005
אמור להיות כבר חורף.
אבל לא. זהו כמעט קיץ.
יותר מדי לטעמי.
את רוב נובמבר העברתי בחופשת מחלה, בבית.
לא עבדתי, וכך גם לא חשתי את החודש עובר.
ואולי זה נראה כמו סוג של סיכום, ואולי זה סוג של סיכום, הנה משהו שכתבתי לפני כמה ימים במחברת:
גוש של מחנק תקוע בגרוני, דמעות בעיניי וכאב נפשי אוחז בגרוני.
לא כאב של געגוע מופשט, אותו אני מכירה. כאב של פרידה.
כאב של סגירת דלת, סגירת מעגל.
השלכת המפתח של הדלת הנעולה מאחורי כתפי.
אני ממשיכה ללכת.
אני הולכת בדרך.
30/11/2005
* * *
מאז שלעיתון גלובס יש את האתר שלו אני מנוייה על העידכונים היומיים. נדל"ן, כלכלה, תקשורת, שיווק, ופירסום. נהגתי לקרוא את העדכונים באדיקות. זה היה בשבילי טור הרכילות המעניין ביותר.
כשעבדתי בעיתון (אחר) היו מונחים שלושה עיתונים מדי יום על שולחני, לא נגעתי בהם, והם היו נזרקים בבוא הערב לפח, כמות שהם (לא עיתוני סוף השבוע, אותם הייתי מביאה לאבא שלי). אבל על גלובס באינטרנט, וגם בגירסא המודפסת לא יכולתי לוותר.
שנים עברו, אני התדרדרתי, גם מבחינה תעסוקתית, גם מבחינת התעניינותי במה שקורה מסביבי-לא יכולתי להביא את עצמי להתעניין במה שקורה בעולם החיצוני (אוי זה נקרא רע כל כך!!!) , המשכתי לקבל את העידכונים למייל, מהסיבה הפשוטה, והטריוויאלית, שהעידכונים היו רשומים על כתובת המייל של ספק האינטרנט שלי, וזה אותו הספק כבר הרבה, אני מנסה לחשב, רגע.... טוב לא משנה, הרבה מאוד שנים. בכלופן, העידכונים על כתובת המייל של הספק, ופשוט לא היו לי את האנרגיות לבטל את הרישום לעידכונים, רק הייתי נוהגת להיכנס למייל ולמחוק אותם משם, כשהתיבה הייתה מתמלאת.
היום לראשונה, ולא רק מתוך שיעמום, נכנסתי לקרוא את הכותרות בעיתון (חיפשתי רכילות כלכלית, בעעעה..).
הרגשתי את הצמא בידיים, לחזור לנסות לממש את הפוטנציאל שפעם היה לי.
הפוטנציאל שחטף מכות והתכופף והתחבא. אני רוצה שוב לנסות להיות שם, זו שיודעת על מה מדבר הגלובס. להכיר כמה תהליכים עוד לפני שסופם נכתב בעיתון.
להתחיל שוב והפעם ממקום אחר. ממקום של חוזקה.
ממקום של לדעת שגם אם אחטוף את המכה, זה יהיה כואב, אבל רק בחוץ. ואני יכולה להחזיר, בצורה מתוחכמת, שתכאב יותר, ואני יכולה להתגבר ולהמשיך הלאה.
אז אולי זהו פוסט של סיכום עניינים, ואולי אני מסכמת שנה רעה, שמסכמת תקופה גרועה, שמסכמת את שבע השנים הרעות, הקשות, הגרועות, המבולבלות, ההזויות. ואולי יש כבר תקווה להתחלות חדשות.
39 מתחלק ב 7?
* * *
אני יודעת שאני במקום עבודה שהוא רע עבורי. הוא לא רע כשלעצמו, משפחתי נעים וטוב ואוהבים אותי שם מאוד, אבל לא זה המקום עבורי. הוא התאים לתקופה שהקטנתי את עצמי, שהתחבאתי, שליקקתי את הפצעים והעליתי ארוכה.
הגיע הזמן לחזור לשדה.
* * *
תגידו- באופיס 2003 אין את הפונט הזה של כתב היד- זה שנקרא גוטמן?
ואין את בודק האיות?
אז מה השיפור בשירות כאן?
ובכלל, אם יש לי קבצים של פונטים, איך אני גורמת לוורד לראות אותם? פעם ידעתי את כל הדברים הללו. כאן נחה המזוודה שלי לגבי מה שכתבתי למעלה....
/ / /
ולמה שוב פעם יש לי זהות נמוכה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
