|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
איש גשם כל בקבוקי הוודקה,
וערפל האלכוהול,
לא הצליחו להשכיח אותי ממך.
רק המוות לקח אותך.
נמקת בודד ביאושך
למרות שסובבו אותך חברים שאהבו
ורק רצו לעזור,
אתה נותרת בשלך,
נותן עינך,
בבקבוקך.
ולמרות שעברו כבר שנים מאז מותך,
אני לא שוכחת,
וגם לא זוכרת,
ומדי פעם,
אני עוברת במקום שבו נהגנו לשבת,
אני שתיתי,
אתה מעולם לא העזת לשתות לידי.
לפעמים אני מקשיבה ללהקה שאהבת,
ולא כל כך הבנתי
ושיר שכתבת ואמרת שזה עבורי
מתנגן ברדיו,
או שבה לקרוא בספר
שלא הפסקנו לדוש בו,
או משחקת שש-בש
ונזכרת,
שאתה לימדת אותי לשחק.
מינית עצמך,
להיות בעבורי איש הגשם.
האיש שיאסוף אותי אחרי החגיגות ההזויות,
ויאסוף את שבריי כשאתרסק.
אבל הלכת,
אתה והבקבוק שלך.
איזה רסיס לקחת ממני כשהתפרקתי לצידך,
וחשבתי שאני חזקה?
| |
נר
כוסית של יין בועה של אור בתוך הנוזל האדום, אני מרימה, ושתה לחייך שאזלו לפני שנים הרבה, חמש או שש, או שבע אך למעשה הרבה יותר לפני. איש הגשם שלי, קראת לעצמך, והדבקת עליי תווית שעדיין עמידה. לקחת ממני את מעיל הגשם שלך, מרובב בדמעותיך והלכת. יש ימים שאני זוכרת אותך. יש שבועות שאתה אינך שם, במחשבתי, גם אני לא עבורך, יש ימים שאני נזכרת בך, בדמות הליצן, מול שולחן האיפור, דמעה אחת זולגת על לחי, מורחת את הציור, שותה מבקבוק הוודקה הזול, שלא יכולת לזוז בלעדיו. איך הבטת בי אז, לפני יותר מעשרים שנה, וראית, את מי שאני היום, את מי שאהיה בעוד זמן, חולם חלום, שאולי בגללךָ הוא כאן בָּמקום, ואני אז לא ידעתי שאפשר.
לפעמים אני מרגישה שאתה משגיח עליי מהמקום בו אתה נמצא, כמו שתמיד עקבת אחריי, בנפשך, בליבך, בכתיבתך. לא יכול ולא רוצה למנוע מחיי את הכאב, ואת השימחה, את העצב והאהבה, כי רק כך אוכל להגיע למקום שם להיות אני צריכה.
| |
היא
רוצה אתה באמת לדעת את דמותה?
גש לשם, ענוד את עדייה, לבש את לבושה. ושב, חכה, היא תעטוף אותך ותקרב אותך אליה. ושוב לא תחוש בצורך העז הזה, הדוחק. ומאליו יכסה אותך הרגש, ההוא, הכל כך לא מוכר, כל כך זר. ושרירי פניך ישוחררו, כל חזותך תקרין אור ואהבה, שפתייך תשתפלנה בחיוך רגוע ושליו, ואז ידעת… אותה.
רוצה אתה באמת לקרוא את עיניה?
עמוד דומם חמש דקות, רוקן את מוחך, חשוב על לא כלום, או אל תחשוב בכלל, פשוט עמוד, תן לחיים לזרום ממך והלאה- ובחזרה, חוש את התמלאות החזה בחמצן, את זרימת הדם העיקשת בוורידים, חוש את כתפיך השחוחות מתחזקות- מזדקפות, ראה את ידיך נקמצות במין עזוז , חום ושימחה ואז, גש למראה, הבט בעיניך. שוב לא תהיינה עששות כבויות, חסרות חיים, מעכשיו מלאות אור הן ושמחה. ותדע כי באת אל המנוחה. כי ראית את עיניה.
דצמבר 3, 1989
***
מוקדש למי שבאמת ראה.
רק עכשו אני מתחילה להבין מה.
| |
איש הגשם שלי
אנשי הגשם
אורנה ומשה דץ
לחן:נחום היימן מילים: רחל שפירא
אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם הם כבר למדו איך להצניע את עצמם טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם טיפות גדולות זולגות על עלבונם.
את מרוחקת ואינך רואה אותם הם מקבצים את חיוכייך בגניבה ומבטך עוד לא פגש במבטם עוד לא אמרת להם מלה טובה.
אם אהובייך יפקירוך עת תחניק אותך בגידה אם לשלום כבר איש אותך לא יברך- אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה ויחלקו איתך את לחם צערך ויחלקו איתך את לחם צערך...
עודך חוגגת ואינך זקוקה להם אנשי הגשם מביטים בך בחמלה לו רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה.
אנשי הגשם ממתינים לך בפינה נאמנים כצל, סבלניות כזמן וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה לוקחים אותך לעבר מפתנם.
כשאוהבייך ישכחו וכל כלבייך ינבחו אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם. והם ירימו את ראשך ויאמצו את ייאושך לחממך בפרורי אהבתם לחממך בפרורי אהבתם...
אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם הם כבר למדו איך להצניע את עצמם טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם טיפות גדולות זולגות על עלבונם.
את מרוחקת ואינך רואה אותם הם מקבצים את חיוכיך בגניבה ומבטך עוד לא פגש במבטם עוד לא אמרת להם מילה טובה.
אם אהובייך יפקירוך עת תחניק אותך בגידה אם לשלום כבר איש אותך לא יברך- אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה ויחלקו איתך את לחם צערך ויחלקו איתך את...
איני מתיימרת להבין על מה השיר. אבל בליבי השיר קשור ב - י.ר.
הוא היה האיש שהביא לתשומת ליבי את השיר הזה.
ידע שאתחבר אליו.
הוא ידע שהתחברתי ל"צמח בר", ול"אדבר איתך".
והוא נתן לי את השיר הזה במתנה.
הוא אמר שתמיד יהיה איש הגשם שלי.
כשכעס עליי שאני לא מצליחה להשתחרר ממועקה הטחתי בפניו את ההתמכרות שלו, ואמרתי שכשיגמל מההתמכרות שלו, אגמל משלי.
הוא לא הצליח לצאת מהמיטה בלי לשתות, ולא הצליח לכתוב בלי הבקבוק.
ותמיד כשניסה להפסיק, היה שורף את כל כתביו.
כך שלא נותר מאומה מאחוריו.
מגיל שש-עשרה הוא התחיל לשתות, ומאז לא הפסיק לנסות להפסיק, עד אשר הפסיק לגמרי.
לא הבנתי, לא ידעתי, לא הייתי קשובה, לא חשבתי שהוא אומר אמת כשאמר שהדרך שלו החוצה, תהיה טוטאלית.
לא ידעתי שלי יקח כל כך הרבה זמן להשתחרר מנושא ההתמכרות שלי.
הוא שתה את עצמו לדעת,
לא הייתה לו דעת ללא השתייה.
לעיתם אני עוד חושבת עליו,
הוא מבליח במחשבתי,
למרות ששנים לפני שויתר,
על עצמו,
אני ויתרתי עליו.
הוא היה איש הגשם שלי.
ומעולם לא ויתר עליי.
גם בעודי חוגגת מרוחקת
מבלי לראותו.
* * *
ולמה אני כותבת עליו עכשיו?
ב- 8 באוגוסט חל תאריך יום ההולדת שלו.
כי הבטחתי לעצמי לכתוב עליו, והמאורעות דחקו את רגליו...
שוב מלחמת לבנון פוגעת בך איש גשם.
היה שלום, איש גשם שלי.
הכרת את צמח בר.
אני חושבת שהיית שמח להכיר את אודיה.
| |
מוות
2 אפריל, 2003
השבוע סיפרו לי שמישהו שהכרתי בעבר מת.
הכרתי אותו מזמן, עוד כשהיינו בצבא, כבר אז היה אלכוהוליסט, התחיל בגיל 16 ניסה להפסיק וכמובן לא הצליח לו.
שתיין סופר ומשורר.
כמה שנים אחרי, אמרתי לו שאם הוא רוצה להמשיך להתראות איתי יהיה חייב להפסיק לשתות.
ענה לי שכשאני אגמל מההתמכרות שלי, יגאל משלו.
הוא מת להתמכרות שלו לפני חצי שנה.
ואני חלמתי על ההתמכרות שלי הלילה.
אתם יודעים, אפשר גם להתמכר לאיש.
גם אם הוא לא טוב בשבילך, ואת יודעת את זה, גם אם הוא פגע בך, גם אם את יודעת שהוא ימשיך לפגוע בך, ולשקר. גם א הוא מאמלל אותך.
הוא מת לפני חצי שנה.
אני נשואה חצי שנה.
ועדיין לא נגמלתי.
הוא שתה בשביל לכתוב.
לא יכול היה לחיות בלי לכתוב.
לא יכול היה לכתוב בלי לשתות.
לא יכול היה לשתות ולהמשיך לחיות.
וכך הוא חי ומת בשביל הכתיבה.
| |
|