אני מראש מתנצלת על שגיאות המקלדת שיהיו פה מכיוון שאני כותבת מהר ולא בוורד. ועוד המחשב של אבא שלי שאליו אני לא הכי רגילה. אני מקווה שלא יהיו הרבה שגיאות, אבל אם יהיו, סליחה מראש. [ההודעה הזאת תהיה כאן עד שאני אפסיק להיות עצלנית ואעשה לעצמי אינטרנט או שאתחיל לכתוב בוורד אצל אבא].
קודם כל, באמת התגעגעתי. מצטערת שנטשתי, פשוט לי אין מחשב ולקחת מאבא את המחשב זה קצת לא נעים ומעצבן אותו, אז אני מחכה שלא יהיה אף אחד בבית. אז, לפני שאני אתחיל לכתוב לכם על מזל וגורל, אני לא יכולה שלא לכתוב על החיים שלי. הרי שבשביל זה פתחתי בלוג, אז אני אתחיל. התקנתי לי וינדוס [תודה לאלכס]. מצאתי כמה תמונות יפות במיוחד מהטיול לאמריקה [מה שאומר שמצאתי את הדיסק עם התמונות מאמריקה ועוד שלושה אחרים שחיפשתי]. נשאר לי רק להתקין: וורד [וכל התוכנות האלה של מיקרוסופ שנראה לי שאני אתקין כשאני אראה את אבא של דניס. לו יש דיסק], עברית [כן, אין עברית, רק אנגלית, לכתוב אי אפשר כלום], ואינטרנט [שסוף סוף יהיה לי מה לעשות בו, להוריד את כל התוכנות שהיו לי]. בגלל שאבא שלי אוהב את הבת שלו [כלומר, אותי] הוא רוצה לקחת את המחשב שלי ולהרחיב לו את הזיכרון [על הדרך אני אבקש שיתקין לי עברית, וורד ותוכנות הורדות כדי שאני אתעסק בזה כמה שפחות]. הוא גם רוצה לקנות לי מחשב נורמלי [המחשב המתוק שלי ילך לאמא שלי. לא, היא לא צריכה. למה לה לקחת? "סתם שיהיה". המחשב כנראה יהיה משותף לה לאחותי]. אבל בכל מקרה עד שזה יקרה [אני מהמרת על שלוש חודשים מינימום, אבל תמיד יש תקווה], יש לי שתי אפשרויות; או להיות במחשב לזמן מוגבל ביותר ורק באינטרנט ולפעמים אפילו להתנחל אצל דשה או משהו כזה או להתקין אינטרנט. האפשרות השנייה יותר מועילה אבל דורשת הקרבה של כמה שעות, דיבור בטלפון עם טכנאי [או איך שלא קוראים להם], זה לא נורא מה שכן נורא, זה שאני חושבת שהם יחשבו שאני מטומטמת לגמרי. הייתי מסבירה יותר אבל לא תבינו מילא [לא כי אתם סתומים, כי להסביר את זה, זה דבר מייגע ביותר. פנים מול פנים, זה הרבה יותר קל. זה יכול להיות אפילו מובן]. מצטערת על כל הדברים חסרי המשמעות האלה [בילבולי השכל והחפירות האלה], אבל גם לי יש חיים.
נעבור לנושא שאני רוצה לכתוב עליו. מזל וגורל. ביום [אני לא זוכרת את היום] שהלכתי עם דשה ונסטיה לקניון, לראות הארי פוטר, כשחיכינו לאמא של דשה אני התלוננתי [בילבלתי ת'שכל] עד כמה שמהמזל שלי רע. יצא שהתחלנו לדבר על מזל וגורל ואני אמרתי שאני מאמינה גם בזה וגם בזה. נסטיה אמרה שזה לא הגיוני, שאי אפשר להאמין בשניהם ביחד, כי במזל אי אפשר לשלוט ובגורל אפשר. אז אני אגיד משהו כזה [שלא אמרתי אז כי למוח לקח כמה זמן לחשוב על זה], אפשר להאמין בשניהם. למה? כי יש דברים שהם נחשבים כגורל, אבל אי אפשר לשלוט בהם. נגיד מוות. אני לא יכולה לחשוב על מזל. בעצם, אני כן, שורה של אירועים גרועים במיוחד בזה אחר זה [מה שקורה לנו] ובחלקם אפשר לשלוט, בחלקם לא. הגורל פה, שהם פשוט צריכים לקרות, המזל הרע שהם קורים בבת אחת. אתם יכולים להכים איתי ואתם יכולים להגיד שאני מטומטמת לגמרי, לא ממש אכפת לי. אני אומרת שאפשר להאמין בשניהם ואין שום דבר לא הגיוני במה שאני אומרת [למרות שאני בטוחה שכולם יתחילו לכתוב שזה לא ככה ולא יסכימו איתי, אני רגילה]. אולי לא ממש הבנתם [כי אני לא ברורה לחלוטין ומי שמבין אותי הוא פשוט בעל אינטלגנציה גבוהה במיוחד], אבל תנסו להבין. אני משלימה לגמרי עם כל מה שקורה ולדעתי זה שילוב של מזל וגורל. כי מוות לא יכול להיות מזל רע [אלא עם כן הבן אדם פשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון אבל גם זה גורל. גורלו למות]. אני חושבת שכל מה שקורה לנו; סבא מת, מכונית התרסקה, אמא עברה ניתוח ולא עובדת עכשיו, אבא קנה מכונית גרועה לחלוטין שעלתה משהו כמו 29 אלף [קצת יחסית למכונית אבל זה מכונית בת 6 והקילומטרז' חרא אבל יחסית לדגם זה בסדר, בקיצור זה ממש זול אבל לא יכלנו להוציא יותר וקיווינו שאחרי שנה נקנה חדשה לגמרי] ועכשיו צריך להחליף מנוע ב13 אלף. ההורים עברו 24 שעות [קצת יותר] של דאגה לריטה שכאבה לה הבטן והיא הייתה בבית חולים עם חשש לאפנדיציט [משהו עם התוספן או איך שלא קוראים לו], בסוף הכל טוב. כל זה, לדעתי, זה גורל. אבל מזל רע כי הכל בא ביחד [הכל התחיל ביוני, באמצע]. תקופה לא שקטה, גם מבחינתי שאני רק מוסיפה לעצמי בעיות וגם ההורים שלי. דוגמא, דווקא עכשיו התחשק להם לקחת אותי לרופא שיניים ליישור שיניים. הם רק מחפשים לעצמם הוצאות כספיות או מה? עשו לי ניקויי אבנית וזה סבבה. עברתי בדיקה רגילה וזה בכלל אושר כי השיניים נפלאות ואין חורים. רק לידיעתכם, לא הייתי אצל רופא שיניים חמש שנים. ורק כדי שתדעו, גשר זה חרא. לא, אין לי. אבל זה חרא כי אחרי שנתיים שאתם הולכים איתו וכולם רואים אותו, שמים לכם גשר מאחורי השיניים למשך... כל החיים? נגיד הרופא שבדק אותי שם אותו 20 שנה. אני באתי להתעלף. אני לא רוצה גשר מאחורי השיניים גם אם אף אחד לא רואה אותו. לא רוצה. איך לעזאזל אני אתנשק איתו? שאלתי את אמא והיא צחקה אבל אמרה שאני באמת צריכה לחשוב על זה. הייתי שואלת את הרופא אבל אבא היה שם. דרך אגב אבא, איש עסקים, הוא יכול להיות, אבל הוא צריך ללמוד לא לאבד את הראש. פלא שהוא עוד זוכר לנעול נעליים. אתם לא ממש צריכים להבין, דוד שלי נסע למוסקבה לבדוק ת'שטח [הם עושים תכשיטים ורוצים למכור במוסקבה], והם כצופי, שכחו משהו. לא כצפוי, שכחו הכל; דיסקים [עם התמונות ועוד כמה דברים חשובים], והכי דפוק, את התכשיטים עצמם. אנשי עסקים עלק. אמא עוד מתלוננת אבל אני מתלוננת עליה. היא כתבה צ'ק לא נכון. סכום שצריך לשם לביטוח לאומי לפקודת חברת חשמל. היא גם לא בדיוק עובדת כמו שצריך. מצטערת על החפירה. כל מה שרציתי לכתוב לכם על מזל וגורל נעלם ברגע שתחלתי לכתוב. מצטערת.
הסוף.

נ.ב - היא ביקרה אותי.