.

כשמגיע הסוף זה מרגיש לפעמים

כאילו הגעת לאופק אחריו רדפת שנים

ובעודך נוגעת בו ביד פשוטה,

מבינה את שנהגת כשוטה.

וגם התחלה חדשה ומהירה

לא תמתיק את הגלולה המרה,

אך זה הוא טיבו של עולם, יש אומרים:

התחלות המגיעות בסופם של סופים,

שאלות שנותרות ללא מענה

והווה שרק הולך ומשתנה.

הסוף מתדפק על דלתי,

ההתחלה הבאה כבר נראית באופק

והשאלות? והחששות? לא נראה כי יש להן גבולות.

תאחלו לי בהצלחה,

גברת חיוך