אחד בשביל כולם

לפני ימים ספורים קרתה לי דרמה "קורעת לב" שניתן למצוא בכמויות מסחריות בטלנובלות השונות. הסבירות שדבר כזה יקרה הוא כ"כ נמוך, אבל זה עוד דבר שמצביע על כמה שהמדינה שלנו קטנטנה. באותה שנייה שראיתי אותם, פשוט רציתי להקיא. לא בגלל שיש לי רגשות חזקים כלפיה ואני רוצה לחזור אליה, ממש לא, ולא בגלל שאכלתי בסודוך קודם לכן. אבל, מבחינתי זה לא היה בתכנון לראות אותה או לשמוע ממנה בתקופה הקרובה- רחוקה, והתסריט ההוליוודי-דרמתי הזה ממש לא בא לי בטוב. עד אותה שנייה שראיתי אותה ואותו (ועוד בפוזה לא תמימה במיוחד), כמעט ולא חשבתי עליה. אין לי מושג איך היא קלטה אותי מבעד לחלון באוטובוס, דבר שיצר מבוכה לשנינו (וחיזוק האגו שלה).  זה הוציא אותי מאיזון במידה מסוימת, אבל ההתגברות על התקרית הזאת תהיה מהירה מהסיבה הפשוטה - שאני לא אוהב אותה והיא לא מעניינת אותי. ישנו משפט שאומר: 'רק כשיש חשכה מוחלטת ניתן לראות את הכוכבים האמיתיים'. מהם למעשה הכוכבים האמיתיים? עבורי הם אלוהים, המשפחה התומכת והחברים הנאמנים שיכולים לראות אותי, לקבל אותי ולעזור לי במצב הזה של האפלה. אסיים את הפוסט בתקווה שהעבר יישאר במקומו ויהיו אך ורק הפתעות נעימות, שבת שלום, סתם אופטימי =]