מההתחלה...

מרגישה קצת מדוכדכת.

נתחיל בזה שכואב לי טיפה הראש.

וכואבת טיפה הבטן גם.

ונמשיך בזה, שהמצב רוח התחיל להיות ככה ככה, מאתמול בלילה.

והרגשתי שאני חייבת איזה משהו שיעניק לי מצב רוח טוב.

יש לי שתי דרכים לעשות זאת.

הדרך הראשונה, שיעילה מאוד, למקרים ממש קטנטנים, היא לראות את הפוסט, שיש שם תוכי מתוק, שתמיד עושה לי מצב רוח טוב, ברגעים פחות מאושרים.

והדרך השניה, היעילה במקרים שהמצב רוח נהפך לככה-ככה עד באסה, היא לראות את הסרט "הסוד".

ראיתי אותו 3 פעמים במשך 3 חודשיים. הוא תמיד גורם לי למצב רוח נהדר, בצורה ממש מפליאה.

הוא גרם לי לשמוח אתמול מאוד, אבל לקראת הערב שוב מצב רוחי ירד קצת.

אתמול למדתי עד 5 בבוקר כמעט (כי גם בזבזתי שעתיים על הסרט), וסיימתי בערך את כל המילים באנגלית (יאיי יאיי יאיי).

היום או מחר, אני אסיים לחלוטין את המילים באנגלית, ואני אדע אותם 100%.

עד סופש אני מאמינה שאני אסיים את המילים במילולי, וזהו, נתחיל לחזור על הפרקים, שזה ילך יותר בקלות, ויותר במהירות, אני מאמינה.

אני שמחה על זה מאוד.

אבל פתאום יש לי כל מיני מחשבות על העתיד שנובעות מקצת פחד.

אולי אני לא אצליח בפסיכומטרי? איזה כשלון אני ארגיש, שעם כל מה שלמדתי אליו והשקעתי, פתאום אני אקבל ציון מגוחך.

כל מיני מחשבות על החבר הבא שיהיה. כ"כ סמכתי על בובי. הכל היה בשלווה, רגוע, שמח, מתוק, הכי אמיתי, המון כנות, אדם עדין.

סמכתי עליו בהכל, ובאמת הוא לא אכזב אותי במה שסמכתי עליו, בכלל.

ואני חושבת על החבר הבא, האם הוא גם אהיה אחד שאני יוכל לסמוך עליו ככה ב100%, אדם כנה כזה וטוב, האם יש עוד אנשים כמו בובי?

איך אני אדע לזהות שהוא כזה?

אני יודעת שיש לי יכולת לזהות, כמובן ע"י שיחות, ובתכלס ישר בשיחות הראשונות מכירים, פחות או יותר, את הבנאדם. ואת הקווים הכלליים לאופי שלו.

אבל אני מרגישה שבזה שנפרדתי מבובי, יצאתי מהצמר גפן המתוק שהיה, (אני לא מדברת על החודש האחרון, עם כל הריבים שהיו, למרות שגם הם לא היו נוראיים, אך היינו מתווכחים ממש כל יום), וכאילו נכנסתי שוב לתוך היער, שיש בו עצים עם פירות טובים, ועצים עם פרות לא הכי טובים, וצריך לדעת לבחור, לזהות, וגם אחרי שקוטפים את הפרי לדעת איפה לשמור עליו, ואיך לטפל בו. (הוו איזו מטאפורה! חחח...). וזה עניין שדורש הרבה מחשבה.

אני יודעת שהרבה אנשים יגידו לי "היי מה שיהיה בעתיד שיהיה, תזרמי" (אני כ"כ שונאת המילה הזאת "תזרמי". אני שונאת גם "תשתחררי", איכ) אבל אני מאמינה שזה טיבעי כל המחשבות האלו.

טוב, אני אפסיק כאן, ואחזור ללימודיי המייגעים, שאני כ"כ מקווה שיניבו פרי (אפרופו פירות. אבל לא את הפרי שדיברתי עליו למעלה. חחח..).