מההתחלה...

אני לא יודעת כ"כ איך להתחיל לכתוב.

אני פשוט מרגישה לא יעילה מספיק, ואני לא תורמת לתיקון המצב.

אני ישנה הרבה בזמן האחרון ( 9-10 שעות), ומאז שאני זוכרת את עצמי, שינה בשבילי היתה בזבוז זמן, ועד היום אני דיי חושבת ככה.

בימי שבת, כשהייתי בת 5 לדוגמה, הייתי קמה ב6 בבוקר.

תמיד אהבתי להפיק מהיום שלי כמה אפשר, וכמה שיותר.

לא הייתי מתבטלת הרבה, אם הייתי צריכה לעשות משימות. (כלומר, מבחנים וש"ב).

למען האמת, אהבתי להתבטל, לראות טלווזיה, חברות, קניות וכאלה, אך רק לאחר שהייתי עושה את השעורים, שהם כמובן היו משימותיי.

אני זוכרת שבכיתות דיי נמוכות (ב' ג' אם אני לא טועה). היו ספרי אשכולית, חחח והיה שם הרבה שעורים, הייתי פשוט לוקחת יומיים שלושה, שבכל היומיים האלו הייתי פותרת את כל החוברות, ואז לא היו לי שעורים כלל, למשך המון זמן.

הייתי מתבטלת לי בכייף, כל היום.

חחחח...ידעתי לתמרן ולהנות.

ביסודי, היום שלי היה בערך ככה, בית ספר, חוזרת ממנו, עושה ש"ב ישר כשאני באה הביתה. מדברת עם החברה הכי טובה שלי, שעתיים בערך. הולכת עם אמא לטייל, או הולכת לחברה הזאת, או שחברה אחרת באה אליי, או לומדת אם יש מבחן, או הולכת עם סבתא לסופר. רואה כסף קטלני או רמת אביב ג', והולכת לישון.

אוח, כייף להיזכר.

ובאמת, רק אחריי שסיימתי ללמוד והכל, הייתי נהנת לי, לא לפני.

בתיכון עד יב', לרוב אחרי בית ספר, היו באות אליי חברות (החברה הכי טובה שלי, או היא וידיד, או חברה אחרת), לשעתיים שלוש, מדברים, אוכלים לפעמים, ארוחת צהריים, ואז אחרי שהם הלכו הייתי מתחילה ללמוד, ובערב הייתי רואה טלווזיה, או יוצאת.

בכיתה יב' היה אחרת, שם כבר הכרתי את החבר הראשון, היינו חברים, הייתי יוצאת איתו באמצע השבוע, עד שעות מאוחרות- 2 בלילה לרוב, וגם עם חברות, עד השעות האלו.

לא היה לי כוח לקום ללימודים, אז הייתי מבריזה דיי הרבה, אני מאמינה שחצי מהזמן, ובאה לשעתיים ככה לבית ספר.

חחח...באמת שהוא היה רוצה שאני אלך ללמודים, ולא אבריז, אבל לא היה לי ראש לזה כ"כ.

מה שכן, במבחנים הייתי מקבלת ציונים מאוד גבוהים, בזה תמיד השקעתי.

פשוט הייתי מעדיפה ללמוד בבית למבחנים, מאשר לבוא לשעורים, שרוב הזמן לא לומדים בהם.

ולאחר מכן, לקחת את החומר שהפסדתי, בשעורים שהברזתי, מחברות או ממכרים בכיתה.

בבגרויות, הייתי פשוט לומדת מ9 בבוקר, עד 12 בלילה, כמעט רצוף.

ואם היה לי זמן פה ושם הייתי יוצאת עם חברות, או עם החבר בזמנו.

ועכשיו, עכשיו אני מרגישה מבוזבזת, אני לא מספיק מפיקה את כל מה שאני יכולה מהיום שלי.

אני לא לומדת מספיק.

אני לא משקיעה מספיק כמו שהייתי מצפה ממני.

אני קצת מאוכזבת מעצמי.

אני רוצה יותר ממני.

אני קמה בצהריים, בלילה אני לא מרגישה מספיק מרוכזת ללמוד.

היום שלי עובר הרבה עם דיבורים, עם ידיד טוב וחברות.

טלווזיה פה ושם, מחשב.

סתם לצאת לסיבוב בעיר.

לשמוע מוסיקה הרבה.

הזמן פשוט עובר לי, חומק ממני.

אני לא מצליחה ליעל את עצמי כמו שעשיתי פעם.

הייתי כ"כ יעילה.

ועכשיו לא.

עכשיו הזמן מתמרח לי.

אני מודה שאני נהנת מהימים, הרבה יותר מהבגרויות.

אבל עדיין, אני לא מרגישה עם זה מצויין, זה לא מה שהייתי רוצה ממני.

אני ממש רוצה לשנות את זה.

אבל קצת קשה לי, כי כן כייף לי בסדר יום הנוכחי שלי, פשוט הוא לא יעיל מספיק.