וואוו! פשוט וואו!
סוף כל סוף, סיימתי את סכום המילים שהקצבתי לעצמי היום, והקצבתי לי ה-מ-ו-ן, הרבה מעבר למה שאני מקציבה בכל יום ממוצע.
וזו היתה משימה כלל לא קלה.
ראשית, מפני שישנתי היום 5 שעות לערכתי. קמתי עייפה, ורציתי לחזור לישון, אך כמו שאני מכירה את עצמי 19 שנה, אני לא ארדם. חחח אז חבל על המאמץ והניסיון, מכיון שכל הניסיונות הקודמים כשלו.
הלכתי לישון אתמול ב5 בבוקר, ועד שנרדמתי היה 6 אם אני לא טועה, לא הייתי עייפה האמת כשנכנסתי למיטה להירדם, לפעמים זה קורה לי. אני מרגישה עייפות ממש, הולכת לישון, ופתאום יש לי המון מרץ.
קמתי ב11 בערך. למען האמת, דיי שמחתי, אני לא רוצה לקום בצהריים, לא בשבילי.
ההרגשה שקמתי איתה היתה מוזרה, הרגשתי שאני חוזרת אחורה בזמן ללפני 11 חודשים בערך, לזמן שהייתי מדברת עם בובי בקייץ בבקרים. לא יודעת למה, היתה את התחושה הזאת באוויר. (ד"א, היום היינו אמורים לחגוג 10 חודשים חברות).
שנית, מפני שהקצבתי לעצמי כמעט כפול מבכל יום, והשילוב עם העייפות והחוסר שינה לא עוזר במיוחד במצבים האלו.
אבל אחרי כל המיכשולים, סיימתי את הכל להיום.
ולדבר משמח אחר, ראיתי היום מישהו שהיינו ידידים דיי טובים פעם. לא ראיתי אותו שנה כבר, אם אני לא טועה, אולי אפילו יותר.
הלכתי בעיר שלי, ובגלידה הוא וידידה מתוקה אחת ישבו שם, פתאום אני רואה מישהו מנופף מהשולחן ממולי, אני מסתכלת, וזה היה דיי רחוק, לא ממש זיהיתי, ואז התחלתי לראות חיוך, ופתאום אני קולטת אותו. והוא "היייייייי מה קורה?" וגם החברה ההיא, ואני מרגישה דיי נבוכה שלא זיהיתי אותם לפני זה. אבל היה ממש כייף לפגוש אותם. :)
כ"כ מוזר, הייתי נורא עייפה כשלמדתי , והייתי בטוחה שאני הולכת להירדם עוד שניה, ועכשיו לאחר שסיימתי ללמוד, ואני כותבת את הפוסט הזה בכייף, אני מרגישה כ"כ ערנית!
מרגישה שמייחה בימים האחרונים.
והאמת, הרבה בזכות הלו"ז הזה שאמרתם לי לעשות, המון המון תודה!
זה עזר לי. ואני מרגישה עכשיו סוף סוף, שוב יעילה. חחחח...
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
