אין לי הרבה מה לחדש, חוץ מזה שהלימודים מתקדמים להם.
כמו תמיד.
היום קצת התגעגעתי לשעורי אומנות בתיכון, ובחטיבה.
הרחבתי אומנות בבית ספר.
ופתאום יש בי חשק לצייר, או לרשום דברים, יש בזה משהו כזה מדהים.
ממש אהבתי להתעסק בחיימר, וגם לרשום- במיוחד עם כל העניין של האור והצל.
בכיתה יב', לא ממש אהבתי את השיעור המעשי של אומנות, אהבתי רק את תולדות האומנות, ששם היתה לנו מורה ממש מתוקה, חח אני וחברה שלי היינו קוראות לה נולי, היא היתה ממש דומה לה, נמוכה כזאת, שמנמונת, עם תלתלים בלונדינים ופנים עגולות, חחח היא היתה מורה כזאת חמודה. וואי אני מתגעגעת.
בשיעור המעשי באומנות היה לנו מורה ממש נוראי. הבנתי שהוא היה יותר ממורה, אני לא יודעת בדיוק מה, אבל הוא היה משהו גדול. והוא תמיד התייחס אלינו כפחותים, ותמיד היה עם גישה שלילית. כשהוא היה נכנס לכיתה, היה לו פנים כאילו שהוא נכנס למקום שהוא הכי פחות היה רוצה להיכנס אליו.
ממש לא נהנתי, וגם לא הייתי באה לשעורים הרבה.
אני זוכרת באיזה יום שנכנסתי לשיעור, אחרי הרבה שעורים שלא הייתי, כל החברות שלי צעקו בשמי, ורצו לחבק אותי בקטע של "יוווווו את כאן! סוף סוף!!" וגם אמרו משהו דומה.
בכיתה י' ויא', הייתי נכנסת לשעורים באופן קבוע.
בכלל היתה אווירה בכיתות האלו ממש כייפית, אני זוכרת שהיינו לפעמים הולכים יחפים בכיתה, וגם במסדרונות בבית ספר, אם זה לקחת משהו מהמחסן.
בחטיבה למען האמת, יותר עשינו מאשר בתיכון, יש לי הרבה יותר יצירות בחדר מהחטיבה, מאשר מהתיכון.
ביב' היה ממש כייף התערוכה שעשינו, וואי היתה תחושה מדהימה כזאת, אני זוכרת שבהכנות לתערוכה, כל אחד היה צריך או לצבוע את הדיקט (שהיה כמו קיר, חוצץ שמבדיל בין עבודה לעבודה), או לשטוף, או להוציא ברגים מהדיקט.
ואני כמובן, רציתי לצבוע. היה לי כ"כ כייף! אחר כך, הזמנו פיצה. באמת היתה תחושה פשוטה כזאת, של ביחד כזה.
גם בחטיבה, בטקס סיום, עשינו את התפאורה, היתה תחושה מדהימה! ממש מדהימה! כולם עשו דברים, וצבענו, תחושה של ביחד, ובכלל לא כמו בשיעור רגיל. שזה שני אנשים בשולחן, ואומנם אפשר לדבר עם חברים פה ושם, שהם לא לידך, אבל בכל זאת.
גם בשעורי צילום נהנתי מאוד, אהבתי נורא לצלם, בחטיבה היה באמת כייף, בתיכון בצילום כבר לא.
בתיכון, לא היה חדר צילום טוב, הוא היה ממש קטנטן, המורה היה משעמם רצח. הוא כל הזמן היה מראה לנו שקופיות, במקום לתת לנו לעבוד, הכי כייף זה לפתח, לצלם, להתעסק בפיתוח, יותר מאשר לראות תמונות. אלו היו שעורי נמנום- במיוחד מהסיבה שהם היו בבקרים.
עד כאן פוסט הגעגוע שלי לשעורי אומנות.
שתהיה שבת קסומה, ואחלה של סופש!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
