מההתחלה...

התגלתה בפניי היום בשורה נוראית, כרעם ביום בהיר. (כייף לשלב כתיבה פסיכומטרית חחחח..).

דברתי עם ידיד שלי, ואיכשהו התחלנו לדבר על הפסיכומטרי כמובן, ועל מה אני רוצה ללמוד בעתיד.

הוא ביקש לדעת מהו ממוצע הבגרות שלי. לאחר מכן, הסתכל על חתכי קבלה לתואר ראשון באוניברסיאות, וחישב כמה אני צריכה לקבל בפסיכו, כדי שאני אלמד רפואה או פסיכולוגיה.

ובכן, בפסיכולוגיה המצב לא עד כדי כך טרגדי, אני צריכה לקבל מינימום 747 בפסיכומטרי, עם הבגרות שלי (99 בערך).

שזה בסיידר, סביר, קשה אך אפשרי.

וברפואה המצב קטסרופלי, אני צריכה להוציא בפסיכו 800! וגם!- להעלות את ממוצע הבגרות שלי באיזה 6 נקודות, שזה המון.

התחלתי להילחץ, המינימום שאני חייבת להוציא בפסיכומטרי, אם אני רוצה להיות רופאה, הוא המקסימום שאפשר!

התחלתי ללמוד, אבל ממש בלחץ, ואני דיי אוהבת את זה, מכיון שתמיד כשאני בלחץ, אני אפקטיבית יותר.

מה שכן, לא ויתרתי על לדבר עם חברות, קצת לטייל, קצת מוסיקה, קצת לנוח, קצת בלוג כמובן, אני חייבת להשקיע בעוד דברים חוץ מפסיכומטרי, למרות שהרבה פעמים לא יוצא לי לענות להודעות, או לדבר הרבה.

אז עשיתי היום קצת יותר מהמינמום שהקצבתי לי.

האמת שהיה יום דיי סבבה, למרות כל הלחץ הזה שפתאום נחת עלי.

גם מכיון שאחרי שהוא אמר את זה, הוא גם עודד אותי.

הוא אמר שתמיד אפשר לשפר, וחשב איך וכאלה.

גם בבגרויות אני זוכרת, הוא ממש עזר לי,הוא עודד אותי, תמיד הייתי שולחת לו הודעה של "אני נכשלת *פרצוף בוכה*". הוא - "את לא!". ואז הוא היה מתחיל לספר למה אני לא אכשל, זה היה מעלה לי חיוך, בכל התקופה הלחוצה ההיא.

באמת לא הייתי נכשלת, וידעתי גם שאני לא אכשל, אבל הייתי לומדת ממש ברגע האחרון (כי ככה רק היה אפשר, כשיש 3-4 בגרות ומגנים בשבוע + חבר), הייתי מגיעה לאמצע החומר בלילה, הייתי ישנה 4 שעות, וקמה השכם בבוקר ב6, ולומדת עוד שעתיים את הנותר.

נורא רציתי להצליח, וואי, איזו תקופה.

מעבר לעידוד שלו, הוא גם היה עוזר לי בפועל, הוא היה מדפיס לי דפים לעבודות לבגרות, כי המדפסת שלי התקלקלה באותו זמן, אז חצי הוא היה מדפיס, וחצי חברה שלי.

הוא היה בא איתי לספריה ומחפש איתי ספרים לעבודה שלי.

שולח לי לפעמים סיכומים בתנ"ך שהוא סיכם.

מממ..דווקא כייף להיזכר.

נראה לי שהתקופה הזאת הולכת לחזור, חחח אני חושבת שאני הולכת לשלוח לו הודעות של "אני מקבלת 300!"

והוא ישלח :"את לא! את לומדת כ"כ הרבה..." חחחח..

אבל האמת שאני אופטימית, אני באמת יודעת שבסוף הכל יסתדר עם זה.

כולה מבחן כניסה לאוניברסיטה. (חחח ממש כולה..חחחחחח).

בנוסף לכל הלימודים האלה, יש בי געגוע לבובי, אני נזכרת בשיחות המתוקות האלו, למרות שאני יודעת שעם הפסיכו זה היה קשה לדבר 5 שעות ביום, כדרכינו בקודש.

אבל הפן המתוק הזה, והרומנטי, למרות ש...בזמן האחרון, לקראת סיום הקשר ואחריו, השיחות לא היו כ"כ מדהימות כמו ברוב הקשר, אבל זה קצת חסר.

אני לא רואה את עצמי עם חבר עכשיו, לא יודעת, פשוט כל כולי בפסיכומטרי הזה, זה כ"כ חשוב לי.

אף על פי, שראיתי היום מישהו כ"כ יפה. כמו שאני אוהבת, שטני, עיניים כחולות, היה לו צבע עור בהיר, אבל עם צבע כמובן. ממש גבר יפה, הוא אפילו לבש חולצה ורודה, וזה ממש התאים לו.

לפי דעתי, חולצות ורודות, תלוי לאיזה גברים, זה יכול להיות מתוק.

ואני אפילו נזכרת בגיל 16-18.

בזמן ההתאהבות החזקה שלי במישהו, עם כל מה שהוא היה אומר לי, והמבטים שלו, וואי כשהוא היה אומר לי משהו מתוק, הייתי כזאת מאושרת חח.

עד שהיכרתי את החבר הראשון, וכל אהבתי עברה אליו, כבר לא הרגשתי כלום לגבר ההוא.

טוב תכלס, הגבר ההוא היה סתם תאהבות, והחבר הראשון היה אהבה.

אהבה והתאהבות הם שונים, אהבה זה דבר אמיתי יותר.

בכל זאת, כייף להתאהב, זה ממש מתסיס אותך.

וכמו שאתם רואים, אני מתגעגעת לכל זה, אפילו להתאהב. כרגע, אני אפילו לא מאוהבת במישהו.

אני רוצה להתאהב.

גם אם אני סתם אהיה מאוהבת בו, ולא נהיה חברים. כי לחבר אין לי אנרגיות כרגע, וכמובן מבחינתי זה או חבר או כלום, אני רוצה את התחושה המדהימה הזאת.

אבל..אבל...אין לי במי.

חחח..נוראי אה?

אף על פי, שאני יודעת שזאת תחושה לילית, וכשאני אקום מחר בבוקר, אני לא ארגיש געגוע להתאהבות.

כי באמת שסבבה לי ככה, אבל לפעמים זה קצת חסר.

יאאלה, שיהיה לכם יקיריי לילה טוב, ושבוע נהדר ופורה.

ותהיו מאוהבים באנשים, ולא מאוהבים בפסיכומטרי כמוני. ;)

33>