מההתחלה...

בחזרה לאירועי היום.

היום שלי עבר בצורה מיוחדת, לא כהרגלי.

נתחיל מזה, שחלמתי על שוקולד לבן.

ונמשיך בזה, שהתעוררתי עם תחושת שמחה כייפית.

לאחר מכן, הסתכלתי בפלא, ראיתי שיחה שלא נענתה מחברה שלי. (אוף, שכחתי להתקשר אליה חזרה).

שעה לאחר שקמתי, התחלתי למדוד לי סתם בגדים בחדר, כמו שלפעמים אני עושה.

הרגשתי שאני ממש רוצה ללכת לקניון.

והלכתי, עם אמא.

כמובן שתחושת השמחה שלי התגברה משניה לשניה, הודות לזה, שהלכתי לקניון, ולא למדתי לפסיכומטרי.

חח צפוי אה?

בקניון, התחלנו להיכנס לכל מיני חנויות, והפעם רציתי למדוד המון בגדים, אך לא רק - גם נעליים.

בהקשר לזה, לפני כמה ימים, דוד שלי אמר, שהוא רוצה לקנות לי נעלי ספורט, מפני שהוא ראה באיזו חנות מבצע, של שתי זוגות נעליים ב400 ש"ח. ומי אני שאסרב למתנה? הסכמתי כמובן. למרות שנעלי ספורט, לא חסרות לי בכלל.

בקניון, בהתחלה נכנסנו לחנות נעליים.

בעקרון אני רוצה נעליים אלגנטיות יותר. מגפיים, כפכפים פשוטות כאלו, ונעלי ספורט יש לי. 

אני רוצה משהו עם עקב קטן, משהו יפה. שונה מכפכפים שטוחות וחמודות.

אך ידעתי שאין תקציב, לכן הלכתי לקניון בתחושה שאני לא אקנה משם משהו. אלא רק למדוד.

ובאמת נכנסנו לחנות הנעליים, וראיתי מלא דגמים יפים.

בהתחלה לא רציתי למדוד את הנעליים, מכיון שהמוכרת מביאה אותם, זה לא אני שרואה חולצה ומודדת, לא רציתי להטריח סתם.

לכן יצאתי מהחנות, והלכתי להמון חנויות בגדים אחרות, מדדתי בגדים, וואוו כ"כ יפים.

בזמן שהסתובבנו בכל רחבי הקניון, היינו גם במקום שאני והחבר הראשון היינו שם הרבה.

מקום שיש המון גלידות ומק' וכאלה, פתאום זה הזכיר לי אותו, אבל ממש.

ואחרי כמה דקות, שבהם התרחקתי מהמקום, והלכתי לחנויות אחרות, ההרגשה הזאת חלפה. :)

לאחר עוד כמה סיבובים, נכנסתי לחנות הנעליים ההיא, ומדדתי שלושה זוגות נעליים.

שמתוכם שתיים ממש אהבתי. השלישית היתה סתם כדי לראות, איך אני נראת עם עקב בגודל 10 ס"מ בערך. ומניסיון מר, אוי זה בין הדברים, הכי פחות נוחים בעולם, הרגשתי שאני עומדת ליפול בכל שניה שאני צועדת. חחחח.

אבל ההרגשה שאני גבוהה ב10 ס"מ, היתה מגניבה. וזה היה נראה טוב, כן.

הנעליים האחרות היו גם עם עקב, אך קצר, ופשוט מדהימות. אהבתי אחת במיוחד.

היא כפכף, מעץ, ומה שמחבר בין האצבעות לרגל עצמה, היא שרשרת אבנים צבעונית וזוהרת. וואיי כ"כ התלהבתי ממנה.

כל זוג נעלים עלה 200 ש"ח. כלומר שתי הזוגות שאהבתי, 400 ש"ח.

באותה שניה, קפץ לי הרעיון, רגע במקום שדוד שלי יקנה לי סתם נעלי ספורט שאני לא צריכה, למה שהוא לא יקנה לי אותן?

ואכן, שאלתי אותו והוא הסכים לקנות אותן. אך בסוף החודש. לא נורא, העיקר שהם יהיו שלי מתישהו. יאאא :)).

בדרך חזרה הביתה, הרגשתי געגועים גדולים לבובי, מוזר שאני עדיין קוראת לו בובי, חחח אפילו אחרי חודשיים שלא דיברנו.

נו טוב, זה בטח יעבור.

ובמילים פשוטות יותר, מתגעגעת לחבר השני- האחרון.

לא יודעת, כשהייתי איתו, היה ממש כייף, לאורך כל הקשר, (לא כמו עם החבר הראשון, שהיה כייף רק בשלושה חודשים הראשונים של החברות). ותחושת הכייף הזאת היתה גם היום.

באותה תקופה עם בובי, נהגתי ללכת הרבה לקניון הזה, (ושם קניתי לו את המתנות לחודשים).

לא יודעת, האווירה, הקייץ, השמחה, הכל הזכיר לי אותו. וחשתי ממש געגועים אליו.

האמת שזה קורה לי הרבה בזמן האחרון, שאני מתגעגעת אליו.

אני לא מצטערת על אף שניה איתו. היה באמת מדהים.

אבל הגעגועים הם לא געגועים עצובים. (אולי גם מפני שאני סיימתי את הקשר?) הגעגוע אליו, היה געגוע שמלווה בשמחה. אני שמחתי לזכור כמה כייף היה.

ואני מקווה שגם עם החבר העתידי יהיה כייף, כמו שהיה איתו. ואפילו יותר, אם יש.

אני בהחלט אופטימית לגביי זה. (טוב נו, אני בנאדם אופטימי תמיד חחח).

מעבר לזה, לא למדתי היום בכלל.

עם כל תחושת השמחה הזאת שהיתה לי היום, הרגשתי שאני חייבת איזה יום חופש כייפי להתערננות, היו לי קצת רגשות אשם שלא למדתי, אבל צריך גם להנות ולא לעשות כלום, חוץ למראות טלווזיה ולשמוע מוסיקה.

וכך היה.

ולכן אני מקווה שמחר אני אלמד הרבה.

ולסיכום, וואי כ"כ נהנתי היום. וגם מהעובדה שהייתי כל היום בסלון, איפה שיש את המזגן. יאייי יאיי יאיי חחח כמה הפרט השולי הזה, מוסיף לשמחה.

לילה טוב.3>