מההתחלה...

חזרתי עכשיו מבדיקת דם.

וואי היה מפחיד.

הרופא שלח אותי לעשות בדיקות דם, לא בגלל משהו, סתם בכללי.

הייתי צריכה לצום 12 שעות לפני, וצמתי אותן.

ישנתי היום 6 -5 שעות לערכתי, מפני שהייתי צריכה לקום ב- 9:30 לבדיקה, ואני רגילה לקום ב- 12:00.

אבל הרגשתי מצויין לפני הבדיקה, למרות חוסר השינה, וחוסר האוכל.

באתי לשם, אמא באה איתי.

חיכינו בתור קצת, היו מלא תינוקות מתוקים כ"כ, אבל כ"כ.

נכנסנו לשם. התיישבתי בכיסא, האחות ישבה ממולי כמובן, ואמא לידי עומדת.

האחות סידרה את הדברים לפני הבדיקה.

לאחר מכן, היא שאלה אותי אם אני מתעלפת, אמרתי לה שלא, משום שאף פעם לא התעלפתי לפני בחיי.

התחילה הבדיקה, היא הכניסה את המחט, קצת כאב אבל בסדר.

אני חושבת שהייתי קצת חיוורת.

במשך הבדיקה, האחות שאלה אותי, אולי 4 פעמים, אם הכל בסדר? הרגשתי טוב, לכן אמרתי לה שכן.

היא שאלה אותי אם שתיתי לפני, עניתי בחיוב, והיא ביקשה באמצע הבדיקה שאני אשתה עוד. שתיתי.

באיזשהו שלב הסתכלתי למטה, אבל עדיין הרגשתי טוב, ובאותו הזמן האחות אמרה לי, שאם אני מרגישה סחרחורת או משהו כזה, עליי לומר לה, והיא תפסיק מייד את הבדיקה. אמרתי לה שבסדר, אני אגיד.

באמת אחרי שתי שניות מהרגע שהיא אמרה את זה, התחלתי להרגיש ממש רע.

פתאום הכל הסתחרר לי, הכל היה מטושטש, האחות הייתה ממש קרובה אליי, ולא ראיתי אותה בבירור, אמרתי לה שיש לי סחרחורת, וכנראה שהיא הפסיקה את הבדיקה באותו שלב, מרגע לרגע בשניות הספורות האלו, התחלתי להרגיש יותר ויותר רע.

הסחרחורות והטישטוש גברו, הרגשתי שהפנים שלי ממש חמות, שהראש שלי ממש ממש כבד.

האוזניים נסתמו כזה, לא ממש שמעתי מה מדברים איתי, כאילו אני במטוס. האחות ממש נלחצה, האמת שבכל הבדיקה היא היתה לחוצה, וגם אמא שלי נלחצה באותו שלב כמובן.

אמא שפכה לי קצת מים על הפנים, וגם שתיתי קצת, ולא ממש ראיתי את אמא שלי בבירור, או את השתיה.

שמתי את היד על הפנים, עצמתי עיינים, פקחתי אותן, לא עזר.

האחות מילמלה משהו על להפסיק את הבדיקה, ולהשלים אותה אחר כך, אמרתי לה משהו כמו "לא, לא ,אני לא מסוגלת". הייתי עם הידיים על העיניים, אמרתי לה שחם לי.

הרגשתי כ"כ רע.

האחות שאלה אותי, בפניקה, אם אני מסוגלת לעמוד, וללכת לשכב במיטה שליד. אני חושבת שאפילו לא עניתי, האמת שלא הרגשתי שאני יכולה לקום.

ואז האחות לקחה אותי ביד אחת, אמא ביד שניה, לכיון המיטה.

כשצעדתי למיטה, הסתכלתי לריצפה, היא היתה מטושטשת כ"כ, עדיין הראש היה כבד, והאוזניים סתומות כאלו. ממש הרגשתי שאני מתעלפת.

בשעה טובה, הגעתי למיטה, שכבתי עליה, האחות הרימה לי את הרגליים על שרפרף שהיה שם על המיטה.

אמא נתנה לי ענבים ושתיה, וואי אמא נלחצה ממש באותו זמן, והאחות אמרה שאני צריכה לאכול, ולשתות עכשיו, שאני אנוח.

האוזניים באותו שלב, חזרו להיות כהרגלם, נורמליות.

הסחרחורת עוד קצת המשיכה.

האחות אמרה לאמא שלי, שיש לי אדום מתחת לעיניים, והלחיים והפנים לבנות.

ככה שכבתי שם במשך חצי שעה.

האחות אמרה שהיא הולכת לשאול אם כמות הדם שהיא לקחה מספיקה, מכיון שהיא הפסיקה את הבדיקה באמצע.

(אני חושבת שהייתי צריכה חמישה מבחנות, והיא לקחה רק אחת וחצי).

היא חזרה, היא אמרה שזה מספיק, שלא נעשה יותר.

אמא כל שניה נתנה לי ענבים, חחח ורציתי רק לעצום עיניים ולנוח, והאחות כל הזמן באה למיטה שלי, ושאלה איך אני מרגישה, והיא אמרה שאני אוכל את הענבים.

אכלתי אותם, אמא אפילו הביאה קצת עוגת דבש, וואי איזה טעימה חח, סוכריית טופי, שתיתי הרבה מים.

חזרתי לעצמי סוף סוף.

האחות באה אליי, הסתכלה על הפנים, שאלה איך אני מרגישה.

וואי היא היתה אחות מזה טובה.

ואמא שלי כמובן, וואי איך היא דאגה.

התישבתי במיטה, הרגשתי כבר טוב, אמא ראתה שאני נראת טוב, והלכנו הביתה.

באתי הביתה, שתיתי המון, אכלתי טוב, כהרגלי. ;)

עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב, אומנם קצת חלשה, אבל באמת סבבה.